גם לבדואים מגיע צדק חברתי

אם תאשר הממשלה את "מתווה פראוור", התכנית לעקירת עשרות אלפי בדואים מבתיהם, יהיה זה המשך למדיניות של הדרתם מאדמתם זה דורות ויצירות עיירות נחשלות ועניות. עו"ד ראויה אבורביעה מסבירה למה בעוד בתל אביב מדברים על "הישראלים החדשים", לכ-70 אלף הבדואים שמתגוררים בנגב, זה כנראה לא ישנה

35 כפרים בלתי מוכרים (רויטרס)

בחצר האחורית של המדינה, אי שם בנגב הצחיח, קולות המחאה למען צדק חברתי נשמעים בקושי רב. האוכלוסייה הבדואית בנגב סופרת לאחור את הימים לקראת הבאת "מתווה פראוור" להצבעה בממשלה ביום ראשון הקרוב. אם יאושר, המתווה להסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב יביא לעקירה של עשרות אלפי אנשים מבתיהם ומאדמתם.

המהפכה החברתית שנותנת את אותותיה ברחבי הארץ לא תביא כנראה לשינוי השיטה - העקירה, ההפליה, ההזנחה, הריסות הבתים וההתעלמות הממושכת מכפריהם ההיסטוריים ומזכויותיהם הבסיסיות של הבדואים. בתל אביב מדברים על "הישראלים החדשים", אלה שלא מוכנים לאפשר לממשלה לפעול מעל הראש של האזרחים, אלה שדורשים שהממשלה תפעל למען הזכויות והאינטרסים שלנו ולמען דיור בר השגה לכולנו. ליותר מ-70 אלף הבדואים שמתגוררים ב-35 כפרים בלתי מוכרים, זה כנראה לא ישנה דבר.

זהו סיפורה של אחת האוכלוסיות המוחלשות ביותר בישראל מבחינה כלכלית, חברתית ופוליטית. הבדואים מהווים כרבע מאוכלוסיית הנגב ויושבים רק על 3% משטחו. למרות זאת, הרשויות בוחרות להציגם בכנסת ובתקשורת כמי שמשתלטים על אדמות הנגב, כפולשים פורעי חוק המסכנים "אינטרסים לאומיים". מדובר באוכלוסייה שחייתה בנגב לפני קום המדינה והתפרנסה בפשטות אך בכבוד מחקלאות, מרעה וגידול מקנה, ושקיימה במשך דורות מערכת קרקעית-קניינית מסורתית ומאורגנת. מערכת מסורתית זו מתפקדת עד היום, מסדירה מכירות והקצאת בעלויות ופותרת סכסוכים.

כבר שנים שממשלות ישראל מנסות לצמצם את נוכחותם של הבדואים בנגב ולערער על זיקתם לקרקע. לאחר קום המדינה העבירו בכפייה וריכזו את הבדואים לשטח גיאוגרפי מצומצם בצפון-מזרח הנגב. המטרה הייתה לצמצם את שטחי המחיה שלהם ולפנות את השטחים הפוריים ביותר, בייחוד במערב הנגב, ליישובים יהודים - סך הכל למעלה ממאה במספר.

באותו אופן, "מתווה פראוור" מבקש גם הוא לצמצם את הנוכחות הבדואית ולא לאפשר לבדואים לחיות "מערבה לכביש 40". המדיניות ארוכת השנים הובילה ליצירתם של עיירות נחשלות ולעשרות כפרים לא מוכרים אותם המדינה מסרבת לחבר לחשמל, למים, למערכת כבישים. בכפרים אלה, הילדים גדלים ללא בית ספר ומרפאה סמוכים לבית, בניגוד מוחלט למצב ביישובים היהודיים הסמוכים. הקריאות שנשמעו הקיץ למען הזכות לדיור, לבריאות ולחינוך נזעקות כבר שנים רבות באותם כפרים לא מוכרים שם הקרקע איננה מוצקה, וסכנה מתמדת של הריסת בתים מרחפת מעל הראש.

ביום ראשון הקרוב הממשלה צפויה להצביע על "מתווה פראוור". על אף הקולות הרבים שדורשים הכרה ב-35 כפרים - שחלקם כאמור קיימים עוד מלפני קום המדינה - המתווה בנוסחו הנוכחי מבקש לעקור כ-20-30 אלף איש מבתיהם בכפרים הלא מוכרים. בניגוד גמור לרצונם, בניגוד גמור לרוח הצדק החברתי אותם דורשים אזרחי ישראל הרבים, בניגוד לזכויות האדם הבסיסיות. בנקודת הזמן הזו מונחת לפתחה של הממשלה הנוכחית הזדמנות לשינוי היסטורי ביחס לזכויותיהם של כלל האזרחים, בראשם האוכלוסיות המוחשלות ביותר.

אם תדחה את מתווה פראוור ותבחר להכיר ב-35 הכפרים במיקומם הנוכחי ולפתח אותם כראוי, תוכל המדינה להביא להתפתחות בריאה של מרחב הנגב על כל תושביו, ערבים ויהודים כאחד. היענות חיובית לדרישות ארוכות השנים של האוכלוסייה הבדווית תבטיח את קיימותם ופיתוחם המושכל והשתלבותם במרחב. אך אם הממשלה תצביע בעד המתווה היא תהיה האחראית הבלעדית להמשך הפגיעה האנושה בזכויות של אזרחיה, למציאות חיים מפלה ובלתי נסבלת של עשרות אלפי בדואים בנגב, לבעיות חברתיות גוברות והולכות ולפצע הממאן להגליד.

עו"ד ראויה אבורביעה היא עורכת דין באגודה לזכויות האזרח ותושבת הנגב.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת