מיוחד: הרב לאו כותב על תשעה באב

ליל תשעה באב מציין מצבור אירועים נוראים שנחתו עלינו במרוצת הדורות. גם נפוליאון, שנתקל ביהודים הבוכים ומצירים על חורבן בית המקדש, הבין כי עם בעל זיכרון לאומי כזה המוריד דמעות על חורבן העבר כאילו התרחש זה עתה - הינו גם בעל עתיד מפואר. טור מיוחד מאת הרב ישראל מאיר לאו

הרב ישראל מאיר לאו על תשעה באב. ארכיון (AP)

ערב קיץ בעיירה מזרח-אירופאית. קיסר צרפת, נפוליאון בונפרטה, בדרכו משדה הקרב, חולף בעיירה החשוכה ותשומת ליבו נתונה לבית אחד השונה מהשאר ושרוי באור קלוש. לפי הסיפור העממי, נפוליאון יורד ממרכבתו וניגש לפתח הבית כשהוא מלווה באנשי צוותו הקרובים. בתוך הבית הוא מגלה אנשים, בגילאים שונים, יושבים על הארץ ולאור נרות מועטים קוראים בספרים בקולות בכי.

כמענה לשאלתו מה פשר הבכיות, הסבירו לו כי אלה הם יהודים הבוכים ומצירים על חורבן בית המקדש היקר ללבותיהם. מתי חרב הבית הזה? שאל הקיסר, והתשובה הייתה: לפני למעלה מ-1,700 שנים. עם בעל זיכרון לאומי כזה המוריד דמעות על חורבן העבר כאילו התרחש זה עתה, הינו גם בעל עתיד מפואר, כך הכריז נפוליאון. זכר העבר היא ערובה לעתיד.

הלילה הזה, ליל תשעה באב, מציין מצבור אירועים נוראים שנחתו עלינו במרוצת הדורות. כל אחד מודע לכך כי גם בית המקדש הראשון שנחרב בימי נבוכדנצר מלך בבל, וגם הבית השני שנחרב בידי טיטוס שר צבא רומי, חרבו בתשעה באב. 656 שנים מפרידות בין שני החורבנות, ועל פי הכלל "מגלגלין חובה ליום חייב", שני הבתים חרבו באותו תאריך.

תשעה באב לא נכנס להיסטוריה היהודית בחורבן בית ראשון אלא שנים רבות לפני כן. זמן קצר לאחר יציאת מצריים, בשהותנו במדבר נשלחו 12 מרגלים לתור את הארץ המובטחת. בשובם, לאחר 40 יום, שיבחו את פירותיה אך שברו את המורל הלאומי באומרם כי לא נוכל לעלות וכי אין סיכוי לגבור על ישובי כנען מכיוון שעזים הם וחזקים מאתנו. עשרה מרגלים, מוציאי דיבת הארץ רעה, גרמו לדיכאון לאומי שהתבטא בבכי פומבי בפתחי האוהלים במדבר. היה זה ליל תשעה באב, הקב"ה שראה בהתנהגות זו קטנות אמונה, חולשת הדעת ורפיון הרוח לאחר כל הנסים והנפלאות שחוו, הכריז: אתם בכיתם בכיה של חינם, אני אקבע לכם את הלילה הזה בכיה לדורות...

מאורעות טרגיים נוספים אירעו בתאריך זה ונרשמו בדברי ימי עם עולם. גם גירוש ספרד, לפני 519 שנים, החל בז' באב ובט' באב היה בעיצומו.

כדי לקיים את השבועה שנשבענו על נהרות בבל: "אם אשכחך ירושלים - תשכח ימיני", קבעו חכמים הלכות רבות שעיקרן לשמר בתודעה הלאומית את חורבן ירושלים, חורבן הבית וכל התלאות והיסורים שפקדו את עמנו מאז ועד היום. צום תשעה באב הינו הביטוי הבולט לכאב ולצער ולהזדהות עם העבר. כל התקנות, הדינים והמנהגים לזכר החורבן, הביאו לידי כך שהבנים, בסדיר קבע או מילואים, שהגיעו לכותל המערבי ושחררוהו במלחמת ששת הימים, הגיעו אליו כאדם השב אל ביתו...

כואב הלב לראות מסעדות, בתי קפה ו"פיצוציות" פתוחות בליל תשעה באב בראש כל חוצות. בעלי העסקים הללו, שכל מעייניהם נתונים למילוי הקופה ולרדוף אחרי הבצע גם במחיר רמיסת המסורת היהודית והזיכרון הלאומי, אינם מבינים את אשר הבין הקיסר נפוליאון: אם חפצים אתם בחיים לעתיד, תנו כבוד ויקר למורשת העבר.

רוצים לקבל את כל העדכונים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק