למה בוכים היום על מה שקרה פעם?

לא מעט אנשים תוהים: מה לקינה ולאבל של תשעה באב ולימינו? דוד איזנשטט מסביר מדוע דווקא עכשיו, יותר מתמיד, יש להזכיר את משמעות בית המקדש וחשיבות קינת תשעה באב

הכותל

אֶזְכְּרָה אֱלֹהִים וְאֶהֱמָיָה. בִּרְאוֹתִי כָּל עִיר עַל תִּלָּהּ בְּנוּיָה. וְעִיר הָאֱלֹהִים מֻשְׁפֶּלֶת עַד שְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה. וּבְכָל זֹאת אָנוּ לְיָהּ וְעֵינֵינוּ לְיה (מתוך סליחות לתשעה באב).

מה לקינה ולאבל של תשעה באב ולימינו אנו בה ירושלים בשיא תפארתה מכל הזמנים?

ירושלים כיום, אף שהיא עיר תיירותית מהטובות בעולם, עיר נדל"נית למשקיעי חוץ, חלל בקרבה. שכחנו את האל היושב בשמיים ומקונן על בניו שעזבוהו ושכחוהו לטובת מפלצות נדל"ן ורכבות קלות וכבדות. ירושלים כעת היא חרבה בלב בנייה יותר מאשר הייתה חיה בלב יהודי העבר אשר בכו וכספו אליה וכל בקשתו הייתה לכונן את אבניה.

במדרש ובתלמוד מבואר כי חורבן בית המקדש על כל נוראותיו היה בבחינת שפך חמתו על עצים ואבנים לכאורה, וכי האל הוא חם מזג הצריך מקום בכדי לכלות בו את חמתו. אלא אנו צריכים לדעת כי כל מה שהוחרב לא היה אלא עצים ואבנים, ותו לא.

בית המקדש הוא מקום השראת השכינה למאמין, מקום בו העולם הפיזי והרוחני נפגשו, מקום בו כעין הציור של מיכאל אנגלו על מגע יד האל בבריאת האדם. שם החל הקשר בין העולם הפיזי והמטאפיזי.

ומעל לכול בית המקדש הוא מקום מפגש של האדם בימי תפארת בו הוא יכול לקיים את כל מצוות התנ"ך. כמה שבית המקדש חשוב לנו בזמן בו אין האחד רואה את חברו, עת בה אילי השלטון והכהונה לא רואים בצרת עמם. תקופה בה כל אחד לרעהו שונא בגלל הבדלי השקפה שונים וצודקים ככל שיהיו.

מקום בו בית המקדש לא מקבל את הכבוד והמקום הראוי לו, אף שהוא בנוי לתלפיות, הרי הוא חרב ממטרתו המרכזית של איחוד העם, כעין הנאמר בקבלת התורה כאיש אחד בלב אחד וממילא החריב אלוקים דבר חרב.

דוד איזנשטט הוא מדריך טיולים ומרצה בעמותת ירושלים שבי yer.shebi@gmail.com

רוצים לקבל את כל העדכונים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק