ללא גבולות: רופאים ישראלים בגיניאה המשוונית

בימים אלה פותח את שעריו בית חולים ישראלי בגיניאה המשוונית במערב אפריקה. יותר ממאה רופאים יאיישו את בית החולים הזה ויקבלו משכורת הולמת להשכלתם. אשת העסקים ירדנה עובדיה היא זו שעומדת מאחורי הפרויקט, ומנהלת בעזרת בנותיה את הרכש הרפואי וגיוס הרופאים

ירדנה עובדיה (חדשות 2)

יותר ממאה אנשי צוות רפואי ישראלים יאיישו בקרוב בית חולים חדש. הכירורג ינתח, רופא העיניים יאבחן, הגניקולוג יילד - וכולם יעבדו במשמרות הגיוניות. ולא רק זה - הם יקבלו משכורת הולמת להשכלתם ולמומחיותם. ומי שבחר ללכת לעבוד שם בלוויית ילדיו יזכה גם לראות אותם בארוחת הבוקר, הצהריים והערב.

בית החולים הישראלי הזה פותח בימים אלה את שעריו, בגיניאה המשוונית שבמערב אפריקה. עוד פרויקט מבית היוצר של אשת העסקים ירדנה עובדיה, שקשרה עם השנים הון - אמביציה - ושלטון, ונהנית מקשר ישיר לנשיא המדינה.

בכתבה שנשדר הערב בתכנית "אולפן שישי" ב-20:00 נביא את סיפורם של הרופאים, המנהלים, והפירמידה שבראשה ירדנה עובדיה.

העסק פשוט: היא משתמשת בכספי הנשיא ובונה לו בתי חולים. בעבר נכתב לא פעם על תקלות וליקויים, והם כללו קשר שנוי במחלוקת עם בית החולים תל השומר, קשר שהתפוצץ לפני מספר שנים ועמד במוקד תחקיר התכנית "עובדה". תל השומר משך אז את ידיו מהפרויקט, ודחה בתוקף כל חשד למרמה. ירדנה עובדיה מאמינה שלמדה מאז את הלקח. את בית החולים החדש, השני בסדרה, "מלאבו לה-פאס", היא בנתה בעיר הבירה תוך שנתיים וללא עזרה רשמית מאף בית חולים ישראלי.

בעזרת בנותיה היא מנהלת את הרכש הרפואי ואת גיוס הרופאים. האדריכל אהוד גפן תכנן, צבי בלום ניהל את פרויקט הבנייה, האלוף (במיל) גבי אופיר ינהל את בית החולים, והתוצאה - גם אם מדובר בבית חולים קטן של 160 מיטות בלבד - היא פנינה יפיפייה בלב מדינה שמתחילה עכשיו להתעשר ממצבורי נפט ענקיים שהתגלו בשטחה.

היינו בגיניאה המשוונית בשבוע שעבר. מוזר לבקר במקום שבו התוצר לנפש זינק לרמה של ערב הסעודית, אבל מעבר לכביש הראשי עדיין זורם הביוב ברחובות, וילדים מסתובבים ערומים בין פחונים דולפים. יהיו שיאמרו, זה הנשיא- השליט הרודן ששומר את העושר אצלו. אחרים יאמרו - כזה הוא קצב הפיתוח של אפריקה הנחשלת. כך או כך, בית החולים חדש ומערבי יכול רק להועיל.

שנה בגיניאה ואפשר לסגור את המשכנתא בישראל

בתוך מתחם בית החולים, עובדים כבר כמה עשרות ישראלים שכל אחד מהם ביקש להתרחק מארצו מסיבה אחרת. כמובן, רובם רוצים לסגור את המשכנתא. שנה בגיניאה, והיעד הזה יהיה לפתע בהישג יד. אחרים מאסו במערכת הבריאות הציבורית והבוכלטריה המעיקה.

ד"ר עיסאם יונס למשל, אורתופד בכיר ומנתח מומחה מכפר ערה, הרגיש שנמאס לו לעבוד מהבוקר עד הלילה בניתוחי טראומה במחלקה ולדלג בין מרפאות תוך שהוא מקושש 30 שקלים פה ו-50 שקלים שם, על כל פציינט. רבים הידפקו על דלתו מבלי שידם הייתה משגת לשלם, והוא - כמו רוב הרופאים - היה לפעמים נחמד מדי.

הביטוחים הפרטיים סחבו את צירופו לרשימת המנתחים המומלצים. את חמשת ילדיו ראה חצי שעה בקושי מדי יום. וגם הקידום במחלקה הלך לאט מהצפוי. ועכשיו? עכשיו בגיניאה הוא רץ בכל יום 5 קילומטר, ומחכה בקוצר רוח לחולה הראשון שיזדקק לניתוח בגב. את הילדים שלו הוא יראה במשך שבועיים רצוף, כמעט מדי חודשיים כשיבוא לחופשה בארץ. את ההתעסקות עם קופת חולים שם מאחוריו לשנה. והוא מחייך.

ד"ר אסף טוקר הרים כוסית פרידה שלשום מחבריו בבית החולים "שניידר" בפתח תקווה. רבים מחבריו כבר מתגעגעים לסגן המנהל שאהבו והעריכו, אבל גם הם מבינים מן הסתם: לא בכל יום ניתנת בידי אדם ההזדמנות להיות מנהל רפואי של בית חולים חדש מהאריזה, במדינה רחוקה כל כך. את חדוות היצירה שלו ראינו בעיניים, כמו גם אצל אכרם אבו-אל-היל, טכנאי הרנטגן, גבריאלה אם הבית של מגורי הרופאים, דוקטור סרחיו רופא העיניים - שגם מתרגם כשצריך, ועוד. על דוקטור יואב ודוקטור רותם הופמן עוד נרחיב בכתבה - ויהיו זוגות רופאים רבים שיקנאו בילדים שלהם, שרואים את אבא ואמא כל יום והולכים איתם לים בשקט, מבלי שצריך לרוץ לתורנות הבאה.

חברת "שר-אל", שמספקת ציוד רפואי מסוגים שונים לבתי החולים בארץ, שינעה לכאן טונות של ציוד - ממיטות אשפוז ועד תרופות. המנהלים שלה כבר ראו בית חולים אחד או שניים בחיים, וגם הם יודעים לומר שתקופת ההרצה מתנהלת כראוי. ובכל מה שקשור לניקיון - הקומפלקס נקי בצורה יוצאת דופן. האוכל משונע בקירור מהארץ, המטבח כשר - יש גם משגיח, למי שזה חשוב לו, והרופאים מלקקים את האצבעות אצל סעיד שמפקח על המטבח. כל העובדים המקומיים, הגיניאים, מתקלחים עם הגעתם לעבודה והפיקוח על ההיגיינה יעורר השתאות בקרב כל מי שזכה להתאשפז בבתי החולים הותיקים בארץ.

רופאים עם ברק בעיניים

במדינה שבה אין ייצור מקומי, של שום דבר בעצם, היה צריך להביא לכאן את כל חומרי הגלם באוניות ובמטוסים. זה לוקח זמן, לפעמים שלושה חודשים. ומאידך, אין חובת מכרזים ואין צנרת בירוקרטית שמעכבת הזמנות: חסרה מערכת מסוימת לטיפול בפסולת רפואית? מסבירים למנכ"ל. הדירקטוריון (כלומר, מן הסתם, ירדנה) מאשרים, הרכש יוצא לדרך בנוהל מזורז, ואפשר לספור את הימים עד שהציוד מגיע. לרופאים שאיתם שוחחנו היה ברק בעיניים כשסיפרו על כך. כמעט כל הציוד מגיע מהארץ וכך - טוענת ירדנה - גם עניי עירה זוכים להכנסות יפות.

לא קל לעבוד אצלה, זה אומרים כולם, ומי שלא יעשה את מה שהיא מבקשת ובדרך שהיא מבקשת, בהחלט יכול למצוא את עצמו למחרת על המטוס בחזרה לארץ. אין ועדי עובדים ולא הסכם קיבוצי. אבל עובדה שרבים רוצים לעבוד אצלה, בידיעה שכולם מרוויחים, ולו לשנה אחת. יש גם מי שעוזבים מוקדם מהצפוי אחרי שהגיעו לגיניאה, מה שאומר שזה לא רק הכסף. לפעמים התחושה של "כלוב מוזהב" חונקת מדי, וחלקם - בבית החולים הקודם בעיר באטה - הרגישו שניווט המערכת נוקשה מדי וההעברה לניהול מקומי הביאה לירידה ברמה הרפואית.

אנחנו התמקדנו בבית החולים החדש, שאליו יגיעו, מן הסתם, קודם כל אלה שידם משגת - ורובם משפחות האליטה השלטונית ומקורביו של הנשיא. אבל ירדנה מתחייבת (והיא טובה בלהתחייב ולהבטיח) שהצוות יטפל בחינם בכל מקרה דחוף, טראומה או ניתוחים מצילי חיים. רק בטווח הארוך יתברר אם המודל הזה יצליח לעבוד, ולייצר שיגרה של טיפולים איכותיים: לעשיר ולעני, לנכדו של השר ולתינוק מהפחון.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת