דעה: "מאבק הדיור - מחאה לא צודקת"

גם אני הייתי סטודנטית תפרנית, אבל לא התעקשתי לגור "בלב הצנטרום". עבדתי בעבודות מזדמנות, נסעתי בתחבורה ציבורית ויכולתי רק לחלום על מגורים במרכז העיר או אפילו על רכב משומש. הלוואי והוויתור על מגורים באזורי הביקוש, במהלך השנים בהן אתם מבססים את עתידכם המקצועי, יהא הוויתור הכבד ביותר בחייכם

עו"ד ורד כהן (יח"צ)

בואו נסכים על כמה הנחות יסוד: יש מצוקת דיור. יש מחסור בדירות באזורי הביקוש. אכן, מחירי הדיור "בשמיים". מדובר בבעיה החוצה מגזרים ונשמעת בעיקר מפיהם של צעירים, אשר מחירי הדיור אינם אפשריים מבחינתם.

למרות המוסכמות, ולמרות התקווה והמשאלה למציאת פתרון עבור הזקוקים לכך, לא ברורה התעקשותם של סטודנטים צעירים להתגורר דווקא בלב תל-אביב, או בלב אזורי הביקוש האחרים. מגורים אלה מהווים מעמסה אדירה על חשבון הבנק של צעירים שטרם החלו להשתכר באופן המשקף את כישרונותיהם, השכלתם וסגולותיהם.

האם לא כדאי לעשות שימוש בהיצע הדירות הגדול באזורי הפריפריה, לכל הפחות בתקופת הלימודים האקדמיים? הרי עלות המגורים בפריפריה נמוכה בעשרות אחוזים.

"הכי טוב זה לגור בלב הצנטרום"

ישב מולי בחור צעיר, שהגיע לראיון עבודה במשרדי. אדם שאפתן, אך מצוי בתחילת דרכו, כך שלעת הזו הינו נטול ניסיון מקצועי. עליו לצבור ותק על מנת שיהפוך לכוח עבודה איכותי עבור מי שיעסיק אותו. כשהשיחה נסובה על ענייני שכר, זע הבחור בחוסר נוחות על כסאו. "תראי", אמר לי, "בואי נתחיל מכך, ש- 5,000 ש"ח מהמשכורת מיועד לשכירות, ועוד לא התחלתי לדבר על ההוצאות החודשיות השוטפות".

הסתבר, שהמרואיין, בחור בתחילת דרכו, עובד ולומד במקביל, מתעקש על שכירות דירה פצפונת בלב תל-אביב, ומייעד לשם כך את מרבית שכרו החודשי. "מה זאת אומרת?", אמר הבחור, "הכי טוב זה לגור בתל-אביב, בלב הצנטרום".

אז, סליחה ומחילה מכל המתרעמים, אבל - לא ברורה לי מחאתכם. מדוע אנשים צעירים, בתחילתם דרכם המקצועית, אשר עדיין אינם בעלי שכר חודשי ראוי, המאפשר מגורים באזורי ביקוש, מתעקשים על הוצאות מגורים כה כבדות, בשלב זה של חייכם ?

גם אני הייתי "סטודנטית תפרנית"

ולפני שאתם "קופצים". גם אני הייתי "סטודנטית תפרנית", חייתי "מהיד לפה", נאלצתי לעבוד כדי לממן את לימודיי באוניברסיטת תל-אביב. נאלצתי לעמול קשות כדי לשלב בין לימודים, עמוסי הרצאות, עבודות ובחינות, לבין התרוצצות בין שלל עבודות זמניות, אותן ביצעתי מיד בתום יום הלימודים, וחוזר חלילה.

כמו סטודנטים רבים אחרים, גם אני לא נהניתי מתמיכה כלכלית שתאפשר לי רק ללמוד. הואיל ואלה היו הנסיבות, ממילא לא העליתי על דעתי לנהל רמת חיים המתאימה לבעלי משכורת מלאה, גבוהה מהשכר הממוצע במשק.

גם שותפי עבד בשלל עבודות מזדמנות על מנת לממן את לימודיו. מצאת החמה עד צאת הנשמה, חישב כל הוצאה ולא היסס לעסוק בעבודות קשות ובלתי מתגמלות. כל שקל הוצא לצורכי הלימודים וההישרדות הבסיסית. בהעדר תמיכה כלכלית כלשהי, אף הוא לא העלה על דעתו לנסות ולהחזיק רמת חיים מעבר ליכולתו הכלכלית באותה עת.

מתחילים מאפס ובסוף קוצרים פירות

כל אחד מאיתנו זוכר היטב את השנים הקשות. שנים בהן לא רק שלא היה בידינו לממן מגורים "בלב הצנטרום", אלא אף רכב משומש לא היה ברשות אף אחד מאיתנו, ועשינו את דרכינו באוטובוסים. גם כשהיינו בעלי משרד, בתחילת דרכנו, משרד שנפתח לאחר קבלת הלוואות בסכומים מפחידים, עשינו את דרכינו אל המשרד, ומהמשרד הביתה, באוטובוסים.

היום אנו בעלי משרד מצליח. התחלנו את דרכנו המקצועית מאפס, ואפילו פחות מזה. נטלנו הלוואות, עבדנו יום ולילה, תוך השקעת יגיעה רבה, עשינו המון ויתורים בדרך. היום אנחנו קוצרים את הפירות.

הלוואי והויתור על מגורים באזורי הביקוש, במהלך השנים בהן אתם מבססים את עתידכם המקצועי, יהא הויתור הכבד ביותר בחייכם.

הורים יקרים, תפסיקו לממן את הילדים

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק