טוניק בים המלח: לא פיגוע - אמנות

מה בפרויקט הצילום שם ספנסר טוניק בים המלח באמת מדאיג את ח"כ זבולון אורלב? האם זו "זכות הילדים להיות מוגנים מפני פיגועי תרבות" או פחד מפני אנשים שאין להם מה להסתיר וממי לפחד?

אילן לוקאץ'. כתב חדשות 2 (חדשות 2)

לא אני אלמד את ח"כ זבולון אורלב על אמנות, וספנסר טוניק הגאון (מה יש? רק לרבנים מותר להתקשט בתואר הזה?) בוודאי לא זקוק לי שאלמד סניגוריה על יצירתו. אורלב כותב שזאת "תרבות קלוקלת", ואני לא אתווכח איתו על זה. גם כי אני מפרגן לו שבמסתרי ליבו הוא מבין שזאת אמנות אבל הוא יודע גם שהאלקטורט שלו סבור אחרת - אבל בעיקר בגלל שהשאלה פה בכלל איננה שאלה של אמנות.

יד על הלב: אילו היה ספנסר טוניק מצלם את המוני בית ישראל בים המלח אוכלים קרואסוני חמאה עם האם ואמנטל, האם גם אז היה אורלב מגיע לכדי ריגוש שכזה? אני מניח שלא.

"זכותם של ילדים להיות מוגנים בשטח ציבורי פתוח מפני פיגועי תרבות", הוא כותב, אבל כשעמיתיו לכיפה חושפים ילדים קטנים במרחב הציבורי למראות זוועה מדממים כמו טבח תרנגולות בערב יום הכיפורים, הוא, כך נדמה, אינו חושש לטוהר נפשם, על כל פנים אינו פונה ליועץ המשפטי לממשלה.

זה לא כל כך העניין הסקסואלי של הצילום ההוא. ח"כ אורלב איננו "אמא טליבאן", וגם צאן מרעיתו יסתדרו עם הליבידו מצוין, לפעמים טוב מדי. אבל מבין השורות שכתב, עולה באפי ניחוח של חשש ממראה קשה בהרבה מעירום המוני אמנותי, ומסוכן ממנו פי כמה: מראה של מאות גברים ונשים שאין להם דבר להסתיר, שהם שלמים עם גופם ועם חייהם, שמחשבתם חופשית וטהורה, שאין מורא שמיים בליבם, ומעליהם רק התכלת הנקייה מענן ומחרון אף הקב"ה.

ואת זה באמת קשה לסבול.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת