יום הגאווה: אל תדברו איתנו בוורוד

למרות שמצעד הגאווה נושא תווית של שוויון וקבלה של האחר, השונה, מסתבר שגם בתוך הקהילה הגאה בישראל יש אפליה. השנה, בפעם השנייה ברציפות, ייערך "מצעד הגאווה הרדיקלי", הבא לייצג את אלה שמרגישים ממודרים בקהילה שלהם. טור דעה מיוחד לחדשות 2 באינטרנט

דורית אברמוביץ' (חדשות 2)

אל מול מצעד עירוני בתל אביב, שמדבר חגיגה ומציאות ורודה של בני ובנות קהילת הלהט"ב (לסביות, הומואים, טרנסים וטרנסיות, ביסקסואליות וביסקסואלים). אל מול קהילה גאה בתל אביב שבנויה פטריארכאלית עם אליטה לבנה-גברית. אל מול אי פריצה של גבולות מגדריים מרכזיים, לפיהם הגברים שולטים במדיניות, במסרים, במשאבים. אל מול אלה, בין השאר, נוצר לו זו שנה שנייה מצעד גאווה רדיקלי, שמנציח את מציאות רוב חיי הלהט"ב במדינה - מדגיש מציאות של אלימות ואפליה.

מצעד הגאווה מועבר בשידור ישיר בחדשות 2 באינטרנט

אל מה שהיה צפוי לכאורה: חתירה מול מבנים דכאניים של חברה הטרו נורמטיבית על ידי קהילה גאה, קורה לו תהליך רע ונמהר של שעתוק אותם מבני כוח חברתיים, כשאליטה שמזוהה מגדרית ברובה, מורכבת בעיקר מהומואים לבנים, מנחיתה את תפיסתה על השאר: לסביות, טרנסים וטרנסיות, ביסקסואלים וביסקסואליות, קווירים, א-מיניים, משליטה עליהם את תפיסתה. אז הרשו לי לגלות לכן ולכם כי המציאות הלהט"בית בישראל רחוקה מלהיות ורודה.

הרשו לי לספר לכם כי לא ניתן באמת בישראל להיות שונה ואחר, ובעוד המצעד העירוני צועד תחת המילה- שווה, אנחנו, מארגני ומארגנות המצעד הרדיקלי רוצות להדגיש, לכם אי שם למעלה אולי שווה ומשתלם, אך לנו- שאיננו הומו נורמטיבים, המציאות היא של אלימות, הטרדה והדרה.

ומילא אם היינו צריכות להיאבק רק מול חברה הטרו נורמטיבית שמרחיקה מתודעתה את השונה, מילא אם היינו צריכים להתמודד רק עם הדרה על ידי מי שעבורו גאה הוא לא יותר מסטייה של תקן ראוי ושווה, אלא שההתמודדות של רבים ורבות מבני ובנות קהילות הלהט"ב היא גם בה בעת עם כאלה שביססו הירארכיה דכאנית גם בתוך האוכלוסייה הלהט"בית בתל אביב.

הרי לא ייתכן כי בה בעת שמתקיימת אפליה כלפי כאלה ששונים ושונות מגדרית יתקיימו מבני כוח והדרה של גברים הומו-נורמטיבים מעל, ומתחתיהם אי שם למטה לסביות, טרנסים וטרנסיות, ביסקסואלים וביסקסואליות והומואים אחרים. וגם אם מדי פעם לצורך הפגנה לכאורה של שוויון מגויסות אי אלו לסביות כמעטרות את השלטון, הרי שישנן אוכלוסיות כה רחבות, שמורחקות ממרכז השלטון הקהילתי, במשאבים, בנראות, בהכרה. אז אל תדברו איתנו על שוויון, בואו נתחיל להבין את מנגנוני ההדרה בתוך מה שנראה לכאורה כקהילה גאה אחת.

אז טוענים נגדנו שאנו מעצבנות ומפצלים, ואומרים נגדנו שאנו סתם כועסות ולא מתאחדים, אך כמו כל שינוי חברתי שיש לעשותו, יש לבססו על סימון עיקש והמשכי של רעות חולות, שמשעתקות את התרבות והחברה הדומיננטית-מרכזית.

מצעד ומסיבת הגאווה שמיוסדת על ידי עיריית תל אביב היא כזו שמחביאה ביודעין את צל האפליה והאלימות השיטתית שמופנות כלפי מנעד עמוס של שונים ושונות מגדרית. וככל שהשונות המגדרית מתרחקת משפה בינארית של אשה-איש/הומו-לסבית, ככל שהשונות לא הולמת את הפיצול הדומיננטי בין שני מגדרים מובחנים, כך נחשפת בצורתה הקשה ביותר אותה אלימות והדרה שיטתית, לא רק במרחב הציבורי ההטרו-נורמטיבי, אלא למצער, גם בתוך שדרות השליטה של הקהילה בתל אביב.

מדגישים האפלייה כלפינו

ואם ברור הוא וידוע כי לא שווה להיות טרנס או ביסקסואלית, קוויר או בוצ'-לסבית-פמיניסטית, פמית שמערערת סדרים, הרי מה לנו ולסיסמת המצעד העירוני, שמדברת שוויון וכך מדעת, או שלא, מסתירה את אותה מציאות יומיומית דכאנית. כי כל מי שמגדרה ומופעה, כל מי שמגדרו וזהותו לא הולמים נורמטיביות, חותרים בבירור מול בינאריות מגדרית, נמצא או נמצאת מורחק, מודרת, מוטרד, נאלצת להתמודד עם פוביה נורמטיבית שאלימה כלפי כל מי שלא מתיישבת עם מה שצפוי מאשה-איש 'רגילים'.

ואם באפליה כלפינו אנו מכירים, ואם אנו לא מעלים על דעתנו להצטרף להסתרה חברתית, ואם אנו מוחים נגד שעתוק הירארכיה נורמטיבית גם בתוך השדרה הדומיננטית- קהילתית בתל אביב - ברור הוא ובהיר כי מתוך כך נגלה סולידאריות עם מיעוטים פוליטיים-אתניים-כלכליים, שמתמודדים גם הם עם אפליה, כי הרי גם הם שונים ואחרים מאליטה לבנה מרכזית.

על כן במצעד הגאווה הרדיקלי, שמתקיים זו השנה השנייה, נדגיש את האפליה כלפינו וכלפי מיעוטים נוספים, נפגין בעונג את מנעד שונותנו וזהויותינו כדי להכריז כי אותנו לא יסתירו ולא יוכלו פשוט כך להמשיך להדיר, נמחה מול מצעד גאווה עירוני שמדבר בצבעים ורודים בלבד, כי כנראה זו מציאותם של אלה שנמצאים בעמדת הכוח בקהילה.

הכותבת הינה פעילה פמיניסטית לסבית