"נתניוטיוב": הדרך לדלג מעל עיתונאים מעצבנים באמצעות האינטרנט

אפשר להעריך את ההתאהבות של ראש הממשלה נתניהו ברשתות החברתיות - אך מדובר בהתאהבות מאוחרת הדורשת בחינה. הערוץ החדש שפתח נתניהו ביוטיוב, בלי מגישים קצרי סבלנות, בלי עיתונאים מעצבנים ובלי כתבים שזוכרים מה אמר, הוא בהחלט מהלך דמוקרטי - אך גם מהלך שמריח מ"נאומי סטלין"

על שולחנו של ראש הממשלה הקודם אהוד אולמרט היה מחשב. הוא היה פתוח בדרך כלל על אתר חדשות - ואולמרט, שלא היה יכול לשבת רגע אחד בשקט, היה מסוגל גם תוך כדי שיחה, לגלול, לגלוש, להתעדכן ולקראת הסוף אפילו לסמס. נתניהו הוא כמעט ההפך. אין לו מחשב. בחדרו הוא נוהג לקחת אורחים לראות את המטבע שנמצא בחפירות לא הרחק מהכותל או צילום של טבעת החותם של נתניהו בן-יואש. הוא לא מסמס, הוא לא גולש, הוא לא עושה "לייק" בפייסבוק.

לכן ההתאהבות שלו באינטרנט דורשת בחינה, זאת אהבה מאוחרת. זאת אהבה מתוך אינטרס ברור ופיתוי שראש הממשלה לא יכול לעמוד בו ולמרות שאפשר לצקצק בקלות בלשון ולומר "בוקר טוב אליהו...", אפשר גם להעריך את היכולת של מנהיג להבין פתאום ש"הממזרים האלה בני העשרים ומשהו שינו את הכללים" ועדיף להבין את העולם החדש ולרכוב על הנמר האינטרנטי, במיוחד שהנמר הזה עסוק בחודשים האחרונים בנשיכת ישבנם של רודני מדינות ערב. טוב, זה כבר שכונה מוכרת: מה שרע לערבים חייב להיות טוב ליהודים, או כך לפחות מאמינים במגזר של נתניהו.

כבר כמה חודשים נתניהו מחובר לרשתות החברתיות. הוא הקים מערך, גייס עיתונאית שעוסקת בזה - ד"ר אורית גלילי, והמסרים, כשיש כאלה - מופצים ב"פייסבוק", ב"יוטיוב", ב"מיי ספייס" ובכל החברים שלהם והאחים הקטנים - "טוויטר" ושות'.

בלי מגישים קצרי סבלנות, בלי עיתונאים מעצבנים

אבל אתמול הוא הלך צעד אחד קדימה במימוש האהבה שלו. הוא הזמין צוות צילום של לשכת העיתונות הממשלתית, התיישב בסלון במעון ראש הממשלה, הציב פלאזמה, הקרין לעצמו שתי שאלות של צופים, גולשים, טוקבקיסטים, אזרחים- שהוא בחר, וענה אליהן תוך שהוא מישיר מבט אמיץ למצלמה.

יש ערוץ חדש - "נתניוטיוב" - בלי מגישים קצרי סבלנות, בלי עיתונאים מעצבנים, בלי כתבים שזוכרים מה הוא אמר ב- 96', מה הוא עשה ב-99', איך הוא הציע, נסוג, זגזג ותמרן, אין אגו גדול של עיתונאים קטנים, אין חשבונאות של מולים גדולים, אין קרבות ידיעות - מעריב- ישראל היום, אין אג'נדה- יש שאלות ויש תשובות. הוא בוחר מי, מה, מתי, כמה, ולמה. גן עדן.

זה לא רע. באמת. יש בזה משהו נקי וקוסם. יש בזה ויתור על ההטיות התקשורתיות, אבל גם על האיזון והמתח שבעימות. שבדרישה לקבל עוד הבהרה. זה דמוקרטי מאד אבל גם מריח מנאומי סטלין - המנהיג מדבר ואף אחד לא מערער, לא מפריע ולא דורש ממנו קבלות (סליחה, ביטוי לא ממש מוצלח היום).

להשתמש בו במשורה

אבל יש בזה גם משהו קצת נלעג, וקצת מצחיק. ראש הממשלה מדבר למצלמה. עם כל הסגנון הכאילו משוחרר, עם כל המניירות הכאילו טבעיות. מי מונע ממך לדבר ברדיו? מי מונע ממך להתווכח קצת בערוץ 2? כולם עשו את זה - מרבין ועד שרון, מברק ועד אולמרט וגם לפני.

זה כלי לגיטימי אבל צריך להשתמש בו במשורה, בעדינות ובזהירות.

אז נכון, העיתונות קצת השתגעה. קצת התמלאה יותר מדי הטיות וחשבונאות, קצת הצהיבה, קצת החציפה, וגם יש כאן טכנולוגיה שבאמת מדברת ישירות להמון - ואולי בסוף זאת הדרך. כי הציבור לא רוצה שיציקו לראש הממשלה שלו, והציבור שונא את העיתונאים הציניים והמעצבנים האלה ששום דבר לא מרצה אותם, והציבור רוצה שיתנו לראש הממשלה לעבוד.

אבל, הציבור וגם ראש הממשלה, שוכחים שבלי עיתונות אמיתית, אין דמוקרטיה חיה, תוססת שמונעת את הפער הזה בין מנהיגות וכוח להמון מתוסכל. זה מה שמונע את המהפכות. זה מה שמשמר ערכים, זה מה שגורם למנהיג לחשוב טוב טוב טוב לפני שהוא מחזיר שטחים, או גוזר גזירות או יוצא למלחמות. אחרת אפשר להסביר את זה לציבור ביוטיוב ולקוות שהם יעשו לזה "לייק" בפייסבוק.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק