טור מיוחד: ביפן יודעים - לעיתים האדמה רועדת

רויטל כהן מוהליבר, בעלת תואר שני בלימודי ניהול אזורי אסון ומאמנת רפואית של יחידות החילוץ האזרחיות, מציינת לשבח את מוכנות היפנים לאסון - למרות האבדות הקשות. אולי אנחנו יכולים ללמוד משהו מהם, כי אחרי הכל, אסונות טבע מתרחשים במפתיע

הרס ביפן (AP)

אין באפשרותו של איש למנוע את האסון הבא. כטבעם של אסונות טבע הם פשוט מתרחשים ואף אחד לא יכול למנוע אותם. אסונות טבע מכים במפתיע. אין באפשרותו של איש למנוע את האסון, אולם יש ביכולתנו להיות מוכנים. אנו יכולים לצמצם, להקטין, ולהוריד משמעותית את היקף הנזק. גם ביפן, למרות הנזק הנורא, זה יכול היה להיות הרבה, הרבה יותר גרוע.

היפנים יודעים, מידי פעם רועדת אדמת האי. רעידת האדמה הקשה האחרונה הייתה ביפן בשנת 1923, "הרעש הגדול של קנטו". ברעידה זו, שהייתה במגניטודה 7.9 בסולם ריכטר ובאש שפרצה בעקבותיה, נהרגו כ-142,800 בני אדם. זה לא מוריד מעוצמת הרעידה בעיר קובה ביפן בשנת 1995, שם מצאו את מותם 6,400 איש.

בעקבות רעשי האדמה החליטו ביפן להתכונן. דגש ניתן למוכנות לקראת הרעידה הגדולה הבאה, "The big one". על פי חישובים סטטיסטיים, הנחת העבודה הייתה שכל 65 שנה לערך האדמה תרעד באופן חריג, הרי ביפן יודעים שלעיתים האדמה רועדת. כיום אנחנו יודעים שעברו 88 שנה עד ששוב פקדה את יפן רעידת אדמה קשה, חריגה בעוצמתה, ב-11.03.2011.

למרות אכזריותם של איתני הטבע (שהפעם סיפקו גם צונאמי) חייבים לציין לשבח את המוכנות של היפנים. במסגרת המוכנות לרעידה הייתה התייחסות גם לתופעות המשנה, וזהו אחד הלקחים מהשרפה הגדול שפרצה ב 1923 כתוצאה מהרעידה. דוגמא הבולטת למוכנות היפנים הינה שינוי המבנים. לא עוד בתי עץ אשר בוערים בקלות אלא מבנים מחוזקים. זאת ועוד בכל בניין אי שם במרתף יש אספקת מזון ומים לעשרה ימים. הם יודעים שבמצבי אסון לא תהיה אספקה, לא בטוח שיהיו מים, לא ניתן לדעת מתי יגיעו כוחות ההצלה. אז הם בונים נכון את הבתים וממלאים מחסנים, גם אם מדובר באסון לא יודע בהסתברות של עשרות שנים קדימה.

קדושת החיים כערך עליון

לפני שנים התחילו ביפן לשנס מותניים ולהיערך עובדה אשר עד היום הצילה כנראה מאות אם לא אלפי אנשים. במקום עשרות אלפי הרוגים בשנת 1923, נהרגו רק אלפים ברעידת האדמה בעיר היפנית קובה. בהצבת קדושת החיים כערך עליון, הרי שתאורטית, לאור פעולות המוכנות ניצלו יותר ממאה אלף איש.

מתוך הדיווחים עולה שהפגיעה מרעידת האדמה האחרונה הייתה מינורית אולם נזקי המשנה, השרפות והצונאמי הגדילו משמעותית את הקיף הנזק. מי היה מאמין שביפן רעש משנה יכול להזיק לכור גרעיני. מי העלה בדעתו תרחיש קיצון כזה ביפן. גם שם היה מי שאמר :" עזוב מה כבר יכול לקראת" או משפט המפתח "יהיה בסדר" ולראיה 88 שנה אכן היה בסדר, לא היו נזקים למבנה הכורים, לא הייתה דליפה. היה בסדר, החל מיום שישי הסיפור שונה לחלוטין.

אף אחד לא יכול למנוע את האסון הבא, כטבעם של אסונות טבע הם פשוט מתרחשים ובמפתיע ויש שיגידו "לא ידענו שזה מגיע". אין באפשרותו של איש למנוע את האסון אולם יש ביכולתנו להיות מוכנים. לצמצם, להקטין, ולהוריד משמעותית את היקף הנזק.

לדבר פחות, לעשות יותר

יש המשבחים שימוש בניסיונם של אחרים, יש אומרים שהניסיון הינו השכל של הטיפשים, יש מי שיודע להיות חכם לאחר מעשה ויש מי שתמיד יודע יותר טוב מהאחר. אז בואו נדבר פחות ונעשה יותר, אנחנו התושבים, אנחנו האוכלוסייה בואו נעשה, בואו נתכונן. אנחנו יכולים להתחיל כאן, חלק מההנחיות פורסמו והן ברורות, חזקו מדפים, הורידו חפצים כבדים מהגובה, קבעו אותם אם ניתן. קדמו את פרויקט התמ"א שהוא בעל חשיבות עליונה, אולי יום אחד נגיע לשלב שבו אנו מציידים מרתפים. בואו נבקש מבעלי הסופרים ורשתות השיווק הגדולות להחליט באופן אחיד היכן מאחסנים את המים, היכן מאחסנים מוצרים מזון לתינוקות וילדים. אם יום אחד תרעד אצלנו האדמה שנדע שבפינה הצפון מזרחית בכל סופר אפשר למצוא מים, שנדע שבפינה הדרומית יש מזון לתינוקות. אם נידרש לשרוד, אם נהיה לאים מהקרב על החיים לכל הפחות נדע איזה קיר צריך לשבור בכדי להגיע למים. בואו נראה מי ירים את הכפפה.

בעיית המחסור בכח אדם הינה מנת חלקם של כוחות החילוץ וההצלה הטובים ביותר כמו של הבינוניים. הבעיה במענה לאסון הינה הכמות ולא האיכות. יהיו טובים ככול שיהיו אין מספיק מחלצים, אין מספיק אנשי מקצוע, אין מספיק מטפלים. הם קורסים תחת העומס, ובצדק. כוחות ההצלה ביפן כמו בניו זילנד טובים מאוד, אבל הם רק אנשים. הם לא גיבורי על, לא אנשי ברזל הם אנשים והם עייפים. העבודה קשה, קשה פיזית, קשה נפשית. מצריכה ריכוז, תיעדוף יכולת קבלת החלטות וניהול. ניהול מבצע מרובה ממשקים, ניהול מבצע מרובה זירות, כל הנגזר מניהול במצב חירום.

כל עוד לא התרגש עלינו אסון חובה עלינו לשפר את המוכנות. אין חידוש בתפיסה האומרת שהפתרון לבעיית כוח האדם המיומן נמצא בהכשרות האוכלוסייה, לא צריך גם להמציא את הגלגל. צריך פשוט להפשיל שרוולים, לזהות פערים להכין תכניות ולהתחיל לעשות. לא ניתן לומר שלא עושים כאן כלום, עושים, מנסים לעשות, מתחילם לעשות. מד"א עושה, רח"ל עושה ואפילו חלק הרשיות עושות. אבל זה לא מספיק.


חוסן הוא לא רק תעצומות הנפש

עדיין לא בדקו את אומדן התפוקה של יחידות ההצלה באסון פתע רב נפגעים, כמה אנשים ניתן להציל מהרס, בכמה ניתן לטפל עד שהעייפות והמתח מכריעים את אנשי הצוות. אם היינו רוצים לתת עצה טובה היינו אומרים, היינו צועקיםי תכשירו את האוכלוסייה. תאמנו את האנשים, תורידו סטנדרטים ותתחילו לבנות כוחות מענה. עתודה כשירה וזמינה ליום פקודה.

חוסן אינו רק נגזרת של תעצומות הנפש. חוסן מתייחס גם לעמידות תשתיות ההצלה ויכולות כוחות המענה להתמודד עם תרחיש האסון. חוסן הוא הידע וההכשרה שלך, שלכם, שלנו. אנחנו בסוף נזיז אבנים, נדאג למים, נחפש ליקירנו מקום בטוח. כמו כל קלישאה טובה אנחנו זה יותר טוב מאני. בואו נייצר מכפלת כוח ונחזק את כוחות ההצלה לרגעים שבהם יותש כוחם מהמאמץ להציל את יקירנו.

את הטור כתבה רויטל כהן מוהליבר, בעלת תואר שני בלימודי ניהול אזורי אסון באוניברסיטת חיפה, פראמדיק ובעברה מדריכה בכירה במד"א ומאמנת רפואית של יחידות החילוץ האזרחיות. חברה בצוות התערבות חילוץ ומענה בינלאומי לאסונות. Revitalcm@gmail.com