ניתוח: הנגבי "מוקפד ושולט ברוחו"

צחי הנגבי, גם תחת מטח הביקורת, מישיר רוב הזמן את מבטו לעיתונאים - דבר המעיד על ניסיון לאזן את המצב, אך העיניים שלו נחות בצד שמאל למטה. מה אומרת לנו שפת הגוף של האיש שקיבל השבוע אות קלון? האם הוא ישוב לחיים הציבוריים?

למרות הכאב, הקושי והתחושה ששמונה שנות מאבק לא הובילו מבחינתו לתוצאה הרצויה, צחי הנגבי מודל 2010 הוא אדם מוחזק ומוקפד שיודע לשלוט ברוחו אל מול התקשורת ומעורר אמפטיה כלפיו והזדהות מצד רבים מכל קצוות הספקטרום הפוליטי.

"הילד הרע" של פעם מבצבץ במתינות בכל פעם שהוא פוגש במסדרונות בית המשפט חברים ומכרים אליהם הוא מחייך בחביבות. חיוך משחרר אנדורפינים בגוף, וזה כנראה עוזר לו להתמודד עם הלחץ.

במסיבת העיתונאים שקיים לאחר שהורשע בעדות שקר (13.7.2010), הנגבי התייחס למאבקו על קביעת הקו שממנו ואילך תיקבע הנורמה למינויים פוליטיים. התבנית התנהגותית שחוזרת על עצמה פעמיים בפחות משישים שניות אצל כל אדם, מאפשרת לנו להניח שזהו הרגל רגשי שלו. הנגבי רוב הזמן מישיר מבט לעיתונאים, דבר המעיד על ניסיון לאזן את המצב, אך העיניים שלו נחות בצד שמאל למטה.

הכיוון שאליו העיניים מסתכלות תחת לחץ משמש כברומטר לרגש הבסיסי שאדם חווה. זהו המקום שלו להכוונה עצמית קצרה ולהיאחזות ברגע קטן לבדיקה פנימית. זה קורה לו באופן בולט כשהוא מדבר על כך ששרים רבים היו מעורבים בפרשיות דומות, והסאב-טקסט מביע: 'אני לבד עומד לדין'. זהו הרושם שהנגבי מנסה וגם די מצליח לייצר ואפשר להניח שבמקומות האלה הוא חווה בגידה.

שתי תנועות נוספות שחוזרות אצלו בסמיכות הן: הרמת הגבות ופתיחת כפות הידיים באופן שמביע בסאב-טקסט: 'מה אני יכול לעשות? זה כבר קרה!'.

חגורה שחורה בקרטה

באותו בוקר כשיצא מבית המשפט, הנגבי התייחס לצדדים החיוביים שבמשפט ושילב בדבריו בין אלמנטים אישיים וציבוריים - מצד אחד הלקח האישי שלו, ומצד שני יכולתו ורצונו להמשיך לפעול למען הציבור.

הרגש האמיתי שלו עובר אלינו בעזרת הגבות שמורמות פעמים: בפעם הראשונה במילים 'כך אני מאמין' - בניסיון לשכנע את עצמו ואת הציבור שהפיק את הלקחים ולמד מהטעויות, ובפעם השנייה הרמת הגבות החלטית יותר. זה קורה במילים: 'לשרת את מדינת ישראל' - השילוב בין האישי לציבורי במינונים הנכונים מסייע לו לשכנע את הצופים שעומד לפניהם פוליטיקאי שעוד נשמע עליו.

עם צאתו מבית המשפט מיד לאחר הטלת הקלון, למרות כל הכאוס הפרטי שלו, הנגבי מעביר מסר פוליטי חד וברור. גם כאן הוא מציג שליטה עצמית גבוהה ומבהיר שהקריירה הפוליטית שלו לא הסתיימה. גם כאן העיניים שלו נחות בכיוון למטה ושמאלה באופן שמאפשר לו לכוונן את כל מה שמתרחש.

השליטה במסרים שהכין מראש ושינן היטב, וטון הדיבור הסמכותי שיש בו שילוב בין כנות לגבי מצבו האישי לבין חשיבות הטיפול המיידי בעניינים המדיניים, מסייעים לו להיתפס לא כאדם שהואשם בעברה שיש עמה קלון אלא כמועמד לראשות הממשלה.

אם היה מדבר אך ורק על המימד האישי שלו בסיפור, זה לא היה נוגע לרבים מאתנו באופן אישי. אך העובדה שהעיד על עצמו כמי שמכיר היטב את האתגרים שעומדים בפני מדינת ישראל ונתן הוראות ברורות ובהירות לממשיכי הדרך, מעידים שמדובר כאן בקור רוח של פוליטיקאי ותיק ומנוסה. להנגבי, כך אומרים, יש חגורה שחורה בקראטה, ואומנויות הלחימה כידוע מסייעים בשיפור היכולת לשלוט בעצמנו ובגופנו.

רוצים לקבל עוד עדכונים חמים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק