"180 מעלות - The Showcase" לא מספקים את הסחורה

המופע "180 מעלות - The Showcase" לא ממש הצליח לספק את הסחורה. הרעיון מאחורי המופע ברור, ואפילו חשוב - לזהות את מי שיהיה הדור הבא של המוזיקה הישראלית. עם זאת, הביצוע לא היה מבריק במיוחד ודניאל מנוחין יצא מאוכזב שהוא לא השכיל לקנות כרטיסים למופע המשותף של אפרת גוש ו"פוטוטוקסיס" שהציג באולם הסמוך

בסוף כולם העדיפו אותה. אפרת גוש (חדשות 2)

"מוזר שמישהו כמוני מוזמן לערב הדור הבא של המוזיקה הישראלית", את המשפט הזה אמר לא אחר מאשר איגי דיין במהלך הערב השני במסגרת "180 מעלות - The Showcase" מופע שהתקיים לפני שבוע באולם 3 של תיאטרון הקאמרי החדש.

הרעיון מאחורי סדרת המופעים הוא להביא לקדמת הבמה אמנים שיכולים להיות הדור הבא במוזיקה הישראלית. צריך אוזן טובה מאוד והבנה עמוקה במוזיקה הישראלית כדי לדעת מי מהם הולך לפרוץ, ולא פחות מכך נדרש אומץ לא מבוטל כדי למלא בזה ארבעה ערבים שלמים.

הפעם זה נכשל באופן מביך, אבל זה בסדר , כי מעבר ל-20 אנשים לא היה שם אף אחד כדי לראות את זה. אתגר לא פשוט לקח על עצמו לאון פלדמן כאשר ביקש לארגן מופע שיצביע על הדור הבא של המוזיקה הישראלית - רק שבערב הזה כישלונו בכך מהדהד.

כשניר גבע פגש את מיכל

המופע נפתח עם ארבעה שירים של ניר גבע המוכר יחסית, כשבשיר האחרון הוא אירח את אחותו מיכל. לא בשיר מוכר שלה או בדואט לאחד ,כי אם בגרסת כיסוי לא רעה לשיר לא מוכר מספיק.

איגי דיין עלה לארבעה שירים אחריהם, ואמנם הביצוע היה טוב ונכון ברוב המקרים אך הוא הזכיר יותר מדי את משינה, הן בליריקה המלודרמטית מידי והן במקצבים. מרי אוצ'ר נתנה מופע ייחודי, עם קול טוב ויכולת לא מבוטלת לתת שואו שעשו את זה, והצרחות שלה באמצע רק הוסיפו פלפל לכל ההופעה.

הבעיה הייתה רק שהיא לא פנתה כלל למוזיקה הישראלית. מדובר באמנית שלא גרה כאן, אלא בברלין, ולא מתכננת כלל לפרוץ בארץ. ירון בן עמי הראה לכולם למה הוא טוב יותר בכתיבת שירים מאשר בביצוע שלהם. "פרחים סגולים ועלים ירוקים" יכול היה להיות להיט אם מישהו אחר היה שר אותו, אבל לירון בן עמי אין את יכולת הביצוע בשביל שיר כזה.

ובסוף: הרוב מעדיפים את אפרת גוש

אבי עדאקי היה יותר הגימיק של החבר'ה מאשר זמר. מילות השירים שלו דורשות איכות קולית שפשוט אין לו. הוא ניסה לפצות על זה ביכולת לתת הופעה, אבל התוצאה לרוב הייתה מביכה.

שתי במות ניצבו שם, האחת כנגד השנייה. בין הבמות עוגנו כ-150 כיסאות מסתובבים - תפאורה נחמדה למופע שיותר מכל התפספס.

היומרה והעוז להכניס בערב אחד חמישה אמנים שאיש מהם לא יהפוך לדבר הבא במוזיקה הישראלית ועוד לעשות זאת כשבאולם ממול יש הופעה של ה"פוטוטקסיס" שמארחים את אפרת גוש, - שלמופע שלה כל הכרטיסים נמכרו מראש - גרמה לערב להראות כמו פארסה.

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור וזה ממש לא נעים לראות אמן שמופיע מול עשרים איש בקושי.