ביקורו של באן קי-מון: או"ם שמום

באן קי-מון מדבר בפני שני הצדדים בסיסמאות בלבד: להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, להפסיק עם הקסאמים, להסיר את המצור, לשחרר את גלעד שליט ועוד שלל אמרות שהיו יכולות בקלות להפוך לסטיקרים. מהסיסמאות האלה אפשר להבין דבר אחד - באן הוא דיפלומט מנוסה שלא מעוניין להסתבך עם שום צד

השבועות האחרונים היו קשים מאוד לישראל מבחינה מדינית. לכן, הטור מתייחס לאדם שמייצג יותר מכל את הקהילה הבינלאומית. המבוגר האחראי מהאו"ם - לא מתווך, לא אמריקני ולא אירופאי - דרום קוריאני, שעבורנו, אנשי הלבנט במזרח התיכון, זה מאוד שונה מכל מה שאנחנו מכירים.

במזרח אסיה מקובל לומר קודם את שם המשפחה - לכן 'באן' הוא שם המשפחה, ו'קי-מון' הוא השם הפרטי. בהתערבותה של שרת החוץ של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, הצליח באן לבקר גם בעזה וגם אצלנו, כשהפעם לא נרשמו תקריות דיפלומטיות מביכות.

הביקור של מזכ"ל האו"ם מאוד חשוב לפלסטינים, כיוון שהם משוועים לסיוע כלכלי. לכן אפשר לראות באירוח של באן בעזה את הצד השני של הממשל בעזה - זה הדיפלומטי ולא המיליטנטי.

בעזה: זוכה לאירוח צנוע ומתרשם מהעוני

מההתנהלות הנהוגה בתחום הזה בעולם. האירוח בעזה היה מאוד צנוע - רק מים וכוסות על השולחן. את המשרד הממוזג עם הספות הנוחות החליף הגג, דרכו באן יכול היה לראות את עזה האקטוזית מחד, אך הענייה מאידך.

לתפאורה ולמזג האוויר יש השפעה גדולה על התחושה הכללית של בני האדם. באן שכח להביא את משקפי השמש שלו, והשמש העזתית הקופחת מסנוורת אותו ומעיקה עליו. מהתמונות האלה אפשר בהחלט להסיק שבמידה ואכן יהיה כאן שלום - לעזה ישנו פוטנציאל אדיר לתיירות.

רוב האירוח בעזה מתרחש בחוץ וההתנהלות הייתה מעט שלומיאלית. המיקרופון לא ממש עבד, טלפון סלולרי צלצל בעוצמה והפריע לנאומו, ואפילו הפרשן נתן פירושים לדבריו של באן לפני שסיים את המשפט. בנוסף לכל הקשיים הללו, הפריע לבאן זבוב טורדני. למרות שהתנאים לא היו אופטימליים, באן מבטיח שהאו"ם יעזור לפלסטינים, ומנסה להניע אותם לשיתוף פעולה בעזרת חבילת הטבות שמנמנה.

בישראל - מדבר מהלב בנינוחות

את הישראלים, לעומת זאת, הוא מנסה להניע באופן רגשי על-ידי הבעת אמפטיה למצבם המורכב והערכה גדולה לנשיא שמעון פרס ולפועלו. הפגישה עם פרס חמה ולבבית, וניכר שבזירה הדיפלומטית ובמסדרונות האו"ם הקשרים האישיים שלנו הרבה יותר טובים מכפי שמצטייר מהתקשורת. לבאן הרבה יותר נוח לשבת ליד השולחן הישראלי החגיגי שהכינו לכבודו מאשר בתנאי הרחוב של עזה, מה שגרם לדבריו להיות חופשיים, כשהוא מדבר מהלב ללא צורך בדף.

באן מדבר בפני שני הצדדים בסיסמאות בלבד: להפסיק את הבנייה בהתנחלויות, להפסיק עם הקסאמים, להסיר את המצור, לשחרר את גלעד שליט. למרות שאודי סגל מאוד ניסה במהלך הראיון איתו לשבור את השטאנץ הזה ולגרום לבאן לתת תשובות על שאלות קשות - הוא לא הצליח, כיוון שמדובר בדיפלומט מנוסה ומיומן שלא עונה על השאלה, אלא אומר רק את מה שהוא רוצה.

אין תשובות אמיתיות בראיון הזה, ומה שמסגיר את המתח של באן מהשאלות אלו הם כחכוחי הגרון הרבים יחסית בהם הוא משתמש לאחר כל משפט שגורם לו לאי נוחות. הוא אינו סוטה בדבריו לרגע מה'סאונד בייטס', משפטי המפתח, ומחזק את הקביעה של בן גוריון מלפני 55 שנים: "או"ם שמום".

"לא חשוב מה יאמרו הגויים - חשוב מה יעשו היהודים"

באותו דיון בן גוריון גם אמר: "לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודים". בהקשר הזה אין מנוס מלסיים עם דבריו של נתניהו בישיבת הממשלה ביום שלפני נסיעתו לארצות הברית. נתניהו מצהיר שממשיכים לבנות בירושלים, ובתמורה מודיע על תוכנית רב-שנתית לפיתוח כלכלי של ישובי המיעוטים בישראל.

למחרת הוא נאם מול קהל אוהד בוועידת איפא"ק והוכיח שוב: כשהוא נואם באנגלית הוא רטוריקן מן המעלה הראשונה. הרבה יותר קל לו לדבר בגובה העיניים ולרגש כשהוא מדבר עם היהודים מאמריקה. היהודים בארץ מעריצים אותו פחות, ויתכן שזו הסיבה שבעברית הוא חש צורך להתנשא כדי להחזיר לעצמו את הביטחון.

לאתר האינטרנט של מישל שטיין טיר, מומחית לשפת גוף והופעה מול מצלמה