שפת גוף: מה הרב מוטי אלון ואייל ברקוביץ' באמת אומרים?

ההיבריס הוא רגש של גאווה ויהירות מוגזמים, שעל פי המיתולוגיה היוונית גוררים עונש ותבוסה. חטא ההיבריס עלול להיות ערמומי מאוד ולהתחפש לטוב לב אינסופי בסגנון של הרב מרדכי אלון, או לשאפתנות גסה בסגנון של אייל ברקוביץ'. המומחית לשפת גוף מישל שטיין-טיר מנתחת את אנשי השבוע

אוהבי הרב מרדכי (מוטי) אלון מדברים עליו כעל איש נדיר בעל אישיות קסומה. התמונות של החיבוקים והחיזוקים הרבים שהרב קיבל לפני ואחרי שנשא את דבריו במגדל, מבהירים כי תלמידיו מתקשים להיפרד מרבם האהוב ולא רוצים להאמין לשמועות. ואולם, מבט זהיר יותר בתמונות מגלה תחושה של - צר לי לומר - שבעה. האבל הוא על אובדן התמימות ותחושה של פרידה מאדם אהוב ונערץ, לפחות כפי שהכירו אותו עד כה.

עם כניסתו לאולם מקבל הרב אלון חיבוק אמיץ וממושך מחבר שמלווה בטפיחות ידידותיות הדדיות על הגב, אזור 'נטרלי' מבחינה מינית בין גברים. הוא נפרד ממנו בליטוף קצר על הלחי, שמעיד על עומק הקשר שקיים בין השניים. הרב מציין את השמות הפרטיים של שני האנשים הבאים שהוא פוגש: ל'ישראל' הוא תופס בצוואר ראשון, ואחר-כך ל'מיכאל' שאותו הוא מוסיף לחיבוק המשולש. אלו הם חיבוקים עצובים שאופייניים ללוויות ומטרתם לתת כוח ואנרגיה לאדם האבל.

בסוף הדברים של הרב ראשו מורכן זמן ממושך כמחפש את המילים בליבו, ואז הוא מרים את מבטו לשמים ומבקש עזרה מהקדוש ברוך הוא. הוא עושה תנועת OK שמסמלת במקרה הזה שהוא נע בין אמונה וחוסר אמונה ביכולתו של אלוהים לעזור לו כעת, אבל הוא לא מוותר. הוא אדם מאמין ביותר, ובכל פעם שהיה לו קשה לאורך הדברים שלו, הוא נענע את גופו בתנועות תפילה שלאורך כל חייו חיזקו אותו.

ברגעים אחרים הוא הקפיץ את הגוף מעלה מטה. זוהי מחווה ששרדה מילדותנו כשההורים שלנו ניסוי להרגיע אותנו בזרועותיהם. היא מתרחשת כשהתחושה הפנימית של האדם הבוגר מזכירה לו פתאום רגעים בילדות שהובילו לתחושת ביטחון.

מה עבר על אייל?

דוגמא לאדם שלא סובל יותר מדי מקונפליקטים פנימיים אפשר היה לראות במהלך 'מופע האימים של אייל ברקוביץ''. אחרי כל האצבעות שברקוביץ' דפק על השולחן שהדגישו מי כאן הבוס לדעתו, והאצבע שחגה במעגלים באוויר כי הוא מאמין שכולנו מלופפים סביב האצבע שלו, ותנועת תפיסת הז'אקט שלו בשתי ידיים שחזרה על עצמה המון פעמים שהדגישה עד כמה הוא מלא בעצמו - היינו עדים ב'אולפן שישי' לשבריר ראשון של קונפליקט שנועד לתקן את הנזקים שאייל גרם לעצמו מבחינה ציבורית ותקשורתית.

הצחוק שלו בהתחלה מעיד על מבוכה לשמע הגינוי הברור של יאיר לפיד: "תגיד, מה עבר עליך?". אייל ניסה לצמצם את הנזקים בעזרת המילה 'בסך הכול' ואמר: "בסך הכול אם נסתכל על מסיבת העיתונאים...", כי הוא מוכן להודות באופן חלקי בלבד שאולי טעה. בשביל אייל זה הרבה כי הוא מלא בהיבריס, רגש של גאווה ויהירות מוגזמים שעל-פי המיתולוגיה היוונית גוררים לעונש ולתבוסה.

אייל קרא לזה במסיבת העיתונאים: 'חוצפה חיובית', כי רבים חושבים שיש בזה חן, אבל חטא ההיבריס עלול להיות ערמומי מאוד ולהתחפש לטוב לב אינסופי בסגנון של הרב מרדכי אלון - או לשאפתנות גסה בסגנון של אייל ברקוביץ'.