פרשנות: "אין הרבה מנהיגים שמרשים לעצמם לבכות מול המצלמה"

הגברים האיטלקים הם מאצ'ואיסטים מצד אחד, אבל גם חיים את הרגש עד הסוף. הם אוהבים, צוחקים, בוכים, והכול - מכל הלב. "אין במחוזותינו פוליטיקאים רבים שהיו מעיזים להרשות לעצמם לבכות מול המצלמה", כותבת מישל שטיין טיר על ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני. צפו בניתוח שפת גופו של המנהיג האיטלקי

ברלוסקוני המטופח והאלגנטי, שטען בעבר שהטיפוח הוא חלק מהחובה שלו לבוחריו, מקפיד להיראות צעיר מגילו בעזרת חליפות מהודרות, ניתוחי יופי וצביעת השיער. את כישורי המשחק שלו אפשר היה לראות בבית הנשיא, כשסיפר סיפור מצחיק על התקופה בה היה איש עסקים ותרגל את הכלל שלמד מאביו: 'להחמיא לכל אדם'.

זה מאוד איטלקי לספר בדיחה עם מימיקה מוגזמת, וברלוסקוני הולך על הקו הזה עד הסוף. הוא יורד מהדוכן ומבצע חיקוי מאוד לא דיפלומטי - שאפילו מצליח להביך ולהצחיק את המתורגמנית הסימולטנית. רגע לפני כן, באופן מאוד לא שגרתי, הוא אף העלה לדוכן את המתורגמנית בעזרת ג'סטה איטלקית נפוצה.

הגבר האיטלקי: מאצ'ואיסט רגשני

שפת הגוף האיטלקית מאופיינת בהרבה מאוד ג'סטות, מחוות. תנועת קיפול האצבעות פנימה בה ארבעת האצבעות נפתחות ונסגרות יחד, היא תנועה שמזמינה מישהו לבוא (Beckoning). אצל האנגלים והצרפתים כף היד בתנועה הזאת תמיד מופנית כלפי מעלה, אך אצל האיטלקים כמעט תמיד כף היד מופנית כלפי מטה, כי לאיטלקים יש תנועת 'להתראות' שמאוד דומה לתנועה האנגלו-צרפתית. לפעמים המחוות האיטלקיות האלה יוצרות בעיות תקשורתיות חמורות כי הן לא מובנות מחוץ למולדתן, כמו תנועת ה'רגע' שהיא באיטליה תנועה מגונה או 'נגיעה באוזן' שמשמעותה גבר נשי.

כמו שברלוסקוני יודע לצחוק, הוא יודע גם לבכות. הוא מאוד רגשי ורגשני, ובכלל גברים איטלקים, כך אומרים, מצד אחד הם מאצ'ואים, מצד שני קל להביא אותם לידי דמעות. זה אמיתי לגמרי אצלם כי הם חיים את הרגש עד הסוף - אוהבים, צוחקים, בוכים - מכל הלב.

אין במחוזותינו פוליטיקאים רבים שהיו מעיזים להרשות לעצמם לבכות מול המצלמה, בטח ובטח שלא למחות את דמעותיהם בעזרת ממחטה. אך ברלוסקוני שכל חייו עמל על תדמית של גבר חזק, למשמע סיפורו המרגש של נתניהו על אימו, מוציא מהכיס ממחטה, מקנח את האף, מנגב את שתי העיניים ומחזיר לכיס. הוא עושה זאת בטבעיות ובלי חשש.

לא זורם אצל הפלסטינים כמו אצלנו

כשברלוסקוני מבקר את אבו מאזן בבית לחם הוא מנסה לייצר איזון, אך החום האנושי ההדדי אינו זורם באותה קלות כמו בירושלים. העיתונאים מסרו שברלוסקוני נמנע מלהתייחס לנושא גדר ההפרדה, והשיב שהתרכז ברשימות שהכין לעצמו לקראת מסיבת העיתונאים ולא ראה אותה - אף שטכנית הוא עבר דרכה עם כניסתו לעיר זמן קצר קודם לכן.

ברלוסקוני נתן תשובה קצרה וקרה, וניתן היה להבחין בבליעת רוק ובהשפלת המבט שמעידים על חוסר נוחות. ברלוסקוני צוטט כמי שאמר: "כמו שיש לבכות על קורבנות השואה, יש לבכות ולהביע צער על הקורבנות הפלסטינים". לאור הדברים החמים שאמר לנו, ההשוואה הזו מעוררת תחושה לא נוחה של צביעות, אך זוהי הדרך האיטלקית הדיפלומטית לומר את הדברים כך שכולם יצאו מרוצים. אפשר להגיד על ברלוסקוני שהוא רוקד על כל החתונות בו זמנית במיומנות רבה וכריזמטית.

מישל שטיין טיר היא מנחה למיומנויות תקשורת מול קהל ומצלמה.