ביקורת ספר: אוניית המגדלור

מבקרת הספרים שלנו סיגל ריבה מודה: לא הצלחתי להניח מהיד את ספרו החדש של זיגפריד לנץ, "אוניית המגדלור". הוא אמנם מוגדר כ"יצירת מופת", אבל הוא נקי, פשוט ומדוייק, והוא יפרוץ אל לבכם. ואם הייתה לי האפשרות, הייתי מעניקה אותו לכל אחד ממקבלי ההחלטות בממשלה, לכל מפקד בצבא ולכל שופט במדינת ישראל

אוניית המגדלור של זיגפריד לנץ (צילום עטיפת הספר)

הנובלה "אוניית המגדלור" מוגדרת כיצירת מופת. כבר סיבה מצוינת לא לנסות אפילו לקרוא אותה. ובכל זאת, משהו בעטיפת הספר פיתה אותי לפתוח אותו ולקרוא את הפסקה הראשונה, והפסקה הראשונה פיתתה אותי להפוך דף, ולפני ששמתי לב כבר נדדתי עם הספר מהספה בסלון להכנת ארוחת הערב במטבח ומשם אל עבר מכונת הכביסה, אוחזת ביד אחד בספר הקטנטן וביד השנייה מכניסה בגדים למכונה, בלי לשים לב לצבעים ולמרקמים ולהוראות שעל פתקי הבגדים.

אוניית מגדלור ישנה במשמרת האחרונה לפני שתוצא סופית משימוש. אונייה פנסיונרית שכבר ראתה מלחמות ועברה סערות ועכשיו היא ניצבת בלב ים, מעוגנת למקומה, מזהירה ספינות שטות מפני השרטונים הנודדים ומשמשת להם נקודת ניווט אל הנתיב הנקי ממוקשים.

פרייטג הוא רב החובל. גבר קשיש שגופו המוצק כבר כפוף, עיניו מימיות דומעות בלי הפוגות, סיגריה כבויה מעושנת למחצה מתנדנדת בלי הפוגות בפיו. לפני שהפך לרב החובל באוניית המגדלור הוא פיקד על אונייה ששוטטה בארצות הלֶבנט.

למשמרתו האחרונה הביא פרייטג את בנו הצעיר. נער חולני וחיוור ששונא את אביו מאז נודע לו סוד איום על מקרה שקרה בלבנט. הוא לא רוצה להיות שם, על הסיפון. הוא יודע שהמפגש הכפוי יעורר ביניהם את העימות הבלתי נמנע. אונייה זה לא מקום שאפשר לקום וללכת ממנו כשלא נוח לך.

הנער הצעיר הוא גם זה שמגלה סירה נסחפת. כשעולים שלושת הניצולים אל האונייה מתברר כי הם פושעים שמאיימים לקחת את האונייה במקום סירתם המושבתת. אך אם אוניית המגדלור תזוז ממקומה, לא יהיה מי שיתריע על הסכנות בפני הספינות השטות בים. במה ייבחר רב החובל פרייטג? האם יסכן את עצמו, בנו ואנשי הצוות שלו ויתנגד לפושעים או שיפקיר את משמרתו בים ויגרום לאסון?

מצד אחד, הספר מלא מטאפורות, גדוש בסימבולים וסובלני לכל פרשנות שייתן לו הקורא. ומצד שני הוא נקי, פשוט ומדויק. איך זה מסתדר? תקראו. אל תיבהלו מהכותרת "יצירת המופת". תנו לספרון הקטנטן הזה אפשרות לפרוץ את ליבכם, לבדוק את מצפונכם ולהתעמת עם דעותיכם.

ספר קטן (במימדים), קצר (רק 200 עמודים) וקמצן (בניתוחי אופי, בהבעת רגשות, בעמדות נחרצות). אם הייתה לי האפשרות הייתי מעניקה אותו לכל אחד ממקבלי ההחלטות בממשלה, לכל מפקד בצבא ולכל שופט במדינת ישראל.

הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il