אנחנו עם סגולה? כבר לא בטוח

שלל אירועים מביכים הקשורים ליהודים עשו כותרות השבוע בעולם: החל מ"פרשת הביציות", המשך בסחר באיברים וכלה בבית כנסת להלבנת הון. בין כל אלו צץ לו גיבור טרגי יהודי אחד - האברך שהציל את הפעוטה שנפלה לבור. ברקע התעסקנו בגזענות ובעלבונות במליאת הכנסת. אחרי השבוע הזה, כבר די ברור שאנו לא ממש עם סגולה

"פרשת הביציות": הקליניקה ברומניה (חדשות 2)

ב- 10 מילים: חוק הקרקעות, דיון מיוחד בכנסת, ח"כים סוררים - האם נתניהו ישרוד?

הכותרות שעשינו השבוע

בספר דברים ז' 6, פרשת "ואתחנן", נכתב: "כי עם קדוש אתה לה' אלוהיך, בך בחר ה' אלוהיך להיות לו לעם סגולה, מכל העמים אשר על פני האדמה". תמיד אמרו לנו שאנחנו "עם סגולה", עם נבחר מבין כל העמים, אומה מיוחדת. היום כבר קצת קשה להאמין.

משחר ההיסטוריה נהגו לומר כי כולם שונאים את היהודים בגלל שהם מוכשרים, חכמים, אנשי ספר וידם בכל. בימים האחרונים "אנחנו" עושים כותרות ברחבי העולם. ועוד איזה כותרות. עם סגולה? לא ממש. אולי עם סגול שסופג ומנחית מהלומות פעם אחר פעם.

השבוע החל עם כותרות ענק על "פרשת הביציות" המדוברת ברומניה. כלי התקשורת בארץ ובעולם לא מפסיקים לדווח על הרופאים הישראלים שסחרו, כך על פי החשד, בביציות, בניגוד לחוק. ברחבי העולם התעניינו בתמונות, בקולות ובסיפורים, וזה עדיין לא נגמר. הרופאים עדיין מעוכבים ברומניה ולא ברור מה יעלה בגורלם וכיצד תסתיים הפרשה הזאת.

עוברים רק ימים ספורים ועוד פרשה מתפוצצת, הפעם בארצות הברית. "המאפיה היהודית", "בית כנסת להלבנת הון" ו"המכבסה היהודית" - זעקו הכותרות הראשיות של העיתונים. על פי החשד רבנים, בהם ראש הקהילה, נעצרו בניו-יורק ובניו-ג'רזי בחשד שבית הכנסת של הקהילה שימש כבסיס להלבנת הון במיליוני דולרים במסווה של פעולות צדקה.

חשד נוסף קיים גם לסחר באיברים של אזרחים ישראלים. "הם פעלו כמו בוסים במאפיה מאורגת היטב ושחיתות היתה דרך חיים בשבילם", אמר פרקליט התביעה בתיק, כפי שצוטט באחד מעיתוני סוף השבוע.

בתמונות שליוו את כותרות הענק בעולם נראים יהודים דתיים מובלים להארכת מעצר באזיקים (זה קרה יותר מדי פעמים בשבועיים האחרונים בהקשרים שונים). אם אכן יוכח כי החשדות נכונים - מדובר בפעילות עבריינות מאורגנת בתוך היכל הקודשים של העם היהודי - בתוך בית כנסת ובשם אלוהים.

עבריינות בחסות הדת. אז באמת נראה לכם שאנחנו עם נבחר? לא סגולה ולא נעליים. יש בינינו רעים ויש טובים, יש עבריינים ויש צדיקים יש חכמים ויש טיפשים - בדיוק כמו בכל העמים האחרים.

הגיבור הטראגי של השבוע

אבל אפשר גם אחרת: לפעמים יש סיפורים שמעציבים ומשמחים בו זמנית. תחושה אמביוולנטית שגורמת גם לצחוק וגם לבכות. כך היה השבוע עם סיפור גבורתו של האברך מנשה כליפא, שממשיך להיאבק על חייו בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים. שמחנו לגלות שאפשר גם אחרת, שיש גם אנשים טובים. התעצבנו על התוצאה הקשה.

כליפא שעבר בגן משחקים, שמע את זעקותיה של ילדה קטנה ולא היסס לרגע. הוא רק רצה להציל נפש אחת בישראל , והמחיר שהוא עלול לשלם או לא לשלם על גבורתו כלל לא עניין אותו. הוא לא חשב על עצמו, או מה עלול לקרות לו (בדיוק כמו גיבור אחר, אבי טויבין שהציל את חיי השייטת יסמין פיינגולד).

הוא יכול היה להזעיק עזרה ולהמתין לכוחות ההצלה, אבל במקום זה הוא קפץ לבור הרעיל והפתוח בניסיון לעזור. מצבו של כליפא קשה והרופאים נלחמים על חייו. "זה הוא, זה פשוט הוא. הוא אפילו לא היסס לשנייה, הוא טיפוס שיקריב את עצמו בשביל האחר. כשמדובר בילדה בת 3 אז הוא בכלל לא חושב פעמיים. מאוד מתאים לו", סיפרה אשתו.

עכשיו רק נותר להתפלל, להחזיק אצבעות ולקוות שכליפא, כמו יסמין פיינגולד ייצא מזה. שתהיה לכולנו את הזכות להכיר את האדם המיוחד הזה, מלאך בדמות אדם, שלא חשב על עצמו לרגע ורק רצה לעזור. שהוא יעמוד על רגליו וייצא מבית החולים לפגוש את בני משפחתו וחמשת ילדיו שצריכים לדעת שאבא שלהם גיבור.

"אני פועל בצורה הטובה ביותר שאני יודע - עושה כמיטב יכולתי, ואני מתכוון להמשיך כך עד סוף ימיי. אם הסוף יוכיח שהייתי בסדר, לא משנה מה יגידו נגדי. אם הסוף יוכיח ששגיתי, עשרה מלאכים שיישבעו בצדקתי לא יועילו" - נשיא ארה"ב לשעבר, אברהם לינקולן ידע מה הוא אומר.

עשיית הצדק של השבוע

אומרים שתחנות הצדק טוחנות לאט. ולפעמים, כמו במקרה של נוגה זוראיש הן טוחנות לאט מאוד. אבל העיקר, שבסופו של דבר נעשה צדק. בית המשפט העליון הפך השבוע את פסיקתו של השופט משה דרורי שזיכה את איתמר ביטון מדריסתה של זוראיש, קופאת בחניון.

קולות רבים שנשמעו טענו כי הלחץ התקשורתי והציבורי עשה את שלו. אולי. אבל לא צריך להיות שופט או משפטן כדי לדעת שהחלטתו של השופט דרורי היתה מוטעית. מקוממת. האדם הסביר שצפה בצילומי הוידאו של דריסתה של זוראיש לא יכול היה להגיע למסקנה אחרת מלבד המסקנה שיש להרשיע את הדורס קר הלב וחסר הרחמים בדריסה ובהפקרה.

נוגה טוענת כי מדובר בגזענות. היא התראיינה על קשיי העדה האתיופית, על חוסר הנכונות לשלבם בחברה ועל כך שאם היא לא היתה עולה מאתיופיה הנהג המורשע איתמר ביטון לא היה דורס אותה. לא בטוח בכלל. ביטון, מי שרצה לשמש כדיין ולדרוש את צדקתם של אחרים הוא פשוט עבריין - כך קבע בית המשפט. קשה להאמין שמי שנהג בטיפשות כה רבה עצר לחשוב מי הבחורה שעומדת מולו והאם כדאי לדרוס אותה בשל מוצאה.

נכון, למרבה הצער עדיין קיימת גזענות, ויש אנשים שחושבים בצורה מעוותת. אבל במקרה הזה, לא בטוח שהיה צריך להוציא את השד העדתי מהבקבוק. בית המשפט ציין כי הוא "פטר את עצמו מן הכללים הנהוגים בין בני אדם" - ביטון, סביר להניח, לא פעל על רקע עדתי. הוא כנראה היה דורס את כל מי שהיה עמוד מולו ו"מפריע" לו לצאת מהחניון בלי לשלם. גם אם זאת היתה קופאית ישראלית.

העלבון של השבוע

לח"כ אורלי לוי קראו "פרחה" (חדשות 2)
"פרחה" הוא כינוי סלנג בעברית לתיאור אישה צעירה או נערה, קלת דעת והמונית. ב"מילון אחול מניוקי לעברית מדוברת" מוגדרת הפרחה כבחורה פשוטה, גסה, חסרת השכלה ועידון המתלבשת ומסתפרת לפי צו האופנה האחרונה. בוויקיפדיה היא מוגדרת בחורה ממעמד סוציו אקונומי נמוך, צעקנית, שטחית גסה ולבושה באופן המוני. אגב, אף אחד לא אומר שזה רע.

ח"כ אורלי לוי כונתה השבוע "פרחה" על ידי מנהלת סיעת הליכוד עליזה בראשי. היא נבחרה במקום ה-6 ברשימת ישראל ביתנו לכנסת, סיימה תואר ראשון במשפטים, הנחתה תכניות טלוויזיה. היא מעודנת, אלגנטית ואצילית, נשואה, אם לשלושה ואפילו קיבוצניקית שמתגוררת בקיבוץ מסילות. נכון, היא גם יפה, מאוד יפה, היתה דוגמנית ואפילו השתתפה בפרסומות. אפשר להגיד הרבה דברים על לוי - פרחה, היא לא.

חברת הכנסת הטרייה יחסית לא הסכימה לספוג את ה"עלבון". למרות התנצלויות חוזרות ונשנות מצד בראשי, לוי עוררה סערה בעקבות הדברים מתכוונות להתלונן. לדבריה, גם אם בראשי תתלונן בפניה אישית, היא תגיש מכתב תלונה ליו"ר הכנסת. גם אביה, היא מספרת, רתח מזעם כששמה את הקללה שסוננה לעברה. ח"כ לוי צריכה אולי להסתכל בארכיון ערוץ הכנסת, לצפות בכמה דיונים במליאה ובוועדות ולדעת: בכנסת ישראל לא תמיד מדברים בשפה נקייה. לעתים נשמעים חילופי דברים קשים, מביכים, המוניים ולא ראויים. זאת לא הפעם הראשונה או האחרונה.

אז בראשי קראה לה פרחה. זה לא נכון, לא ראוי ולא מכובד. אבל מי שעשתה מזה סיפור, העלתה את זה לכותרות וגרמה לדיון רכילותי וצהוב בעניין (היא כן פרחה, היא לא פרחה) זאת הח"כית בעצמה. ואולי זאת היתה מטרתה?

לטורים הקודמים של מורן כץ:

מה חושבים ברשת על העירום של בר?

אולי עכשיו יילחמו על תיק הבריאות