הספין של ציפי לבני

ההדלפה הסובייקטיבית אודות הביקורת שמתח נשיא צרפת על יו"ר האופוזיציה ח"כ לבני שלא הצטרפה לממשלה, גררה בעקבותיה הסתבכות פוליטית ודיפלומטית גדולה הרבה יותר. מ. כרמלי בטור פוליטי לעיתון "המודיע" על כל מה שקורה מאחורי הקלעים וראיון מיוחד עם לבני

ציפי לבני (חדשות 2)

יו"ר האופוזיציה, ח"כ לבני העומדת בראש מפלגת 'קדימה', התוודעה בתחילת השבוע לכותרת לפיה נשיא צרפת מתח ביקורת על אי הצטרפותה לממשלת נתניהו. אנשיה היו בטוחים שמדובר במתיחה לא מוצלחת. נשיא צרפת בוחר למתוח ביקורת על לבני בפגישה עם ראש הממשלה על כך שלא הצטרפה לממשלתו? לא נשמע הגיוני.

לבני, בעברה הלא-רחוק שרת חוץ, דוברת צרפתית רהוטה, הרימה טלפון למי שהרימה וביקשה לברר מה היה באותה פגישה בת למעלה מתריסר המשתתפים. יש לה לא מעט קשרים בבירה הצרפתית, שלא לדבר על כך שהשגריר הישראלי בצרפת, הוא מינוי שלה. ואז התברר כי מישהו בסביבת ראש הממשלה עשה טעות שעלתה לו ביוקר. בניסיון להביך את לבני, הלך והדליף רבעי משפטים שנאמרו באותה פגישה שראש הממשלה ביקש לשמור על פרטיה מכל משמר.

למה? מסיבה פשוטה מאוד. הנשיא, ניקולא סרקוזי, עשה מעשה לא דיפלומטי וביקש מראש הממשלה הישראלי להיפטר משר החוץ שלו - אביגדור ליברמן והביע צער על כך שבמקומו לא נכנסה לתפקיד ח"כ לבני. נתניהו מילא את פיו מים מול אותה משאלה/בקשה. ביקש מהנוכחים שלא לדבר על כך וגם 'שכח' לעדכן את שר החוץ שלו על הבקשה המוזרה.

בסביבת לבני, שם כעסו על הכותרת שיוחסה להם בעקבות דברי נשיא צרפת, החליטו להכניס דברים להקשרם וסיפרו למי שסיפרו בתקשורת הישראלית על המשאלה האמיתית של נשיא צרפת ועוררו סערה פוליטית, ולא פחות - התנהלות בעייתית בלשון המעטה של חלק מהמשתתפים באותה פגישה מצידו של ראש הממשלה.

הייעוץ שקטע את אובמה

האמת? זה פשוט לא ייאמן. אותם אנשים פחות או יותר השתתפו בפגישה הכי חשובה שהיתה לראש הממשלה מאז היבחרו: הפגישה עם נשיא ארה"ב ברק אובמה. זו היתה פגישה שלפניה נערכו כאן דיונים בכל הרמות במשך עשרות רבות של שעות. נושאים שוטפים רבים נדחקו הצידה בשל ההכנה לקראת אותה פגישה. ואז במהלכה, היה זה אחד היועצים, רון דרמר, שלא פחות ולא יותר קטע את דברי הנשיא באמצע המונולוג ואמר: אדוני הנשיא בנקודה הזו אנו חייבים לחלוק עליך.

האמריקנים לא האמינו שזה קורה להם. בפגישות כאלו מקובל, שכל הנלווים לא פותחים את פיהם וכל תפקידם הוא להנהן בראשם כאומרים "כן, אדוני הנשיא". במקרים מיוחדים כשהוא מסיים וראש הממשלה מקבל זמן תגובה, קיימת אפשרות שמישהו מאנשיו יאמר כמה מילים, אבל ככה להפסיק את שטף דיבורו של הנשיא?

האמריקנים היו כל כך בהלם עד שסיפרו זאת לכמה וכמה גורמים בישראל, כולל כמה גורמים מהממשל הקודם איתם היו בקשרי ידידות.

והנה הפעם, כשכבר התבקש שראש הממשלה ואו מי מאנשיו יאמרו לנשיא הצרפתי שעם כל הכבוד והידידות לא הוא זה שיחליט עבור מדינת ישראל מי שר החוץ שלו, הם מילאו את פיהם מים ולא העירו ולא הגיבו במלה וחצי מלה על כך.

הסיפור הוא שאם לפחות היו מתמידים בשתיקתם ייתכן והדברים לא היו מתפרסמים ברעש גדול, אבל גם לשתוק אצל סרקוזי וגם לפטפט לעיתון 'ישראל היום' על הביקורת המרומזת כנגד לבני שעשתה טעות שלא הצטרפה לממשלה בראשות נתניהו - זו פרבילגיה גדולה מדי.

איך מאתרים מדליפים

אגב, העובדה שהכותרת הודלפה לעיתון 'ישראל היום', העלתה חשד מיידי כי מי שהדליף אותה הוא ראש הסגל, נתן אשל, בעבר הלא רחוק מנכ"ל העיתון. אבל מי שמכיר אותו, יודע כי הנאמנות שלו לנתניהו היא עיוורת וכי אין סיכוי שהוא ידליף לעיתונות. מי כן? ייתכן בהחלט שמישהו בלשכה שחפץ היה להביך את ראש הסגל, הדליף זאת לאותו עיתון כדי להסיט את האש אליו.

הטריק הזה די ידוע בלשכות שבהן קיימת אווירה עכורה בין האנשים. מדליפים משהו מישיבה חשאית, ודואגים שאותו כתב יכתוב כמה מילים טובות על אחד המשתתפים ואז מצביעים עליו כמקור לאותו הדלפה ומנסים להשחיר את פניו.

לא קל לעבוד בלשכות כאלו, שחלק נכבד מהיום מופנה לאנרגיות שליליות. זה מסרבל, מקשה וגורם לאי נוחות. בדרך כלל הסכסוכים הללו הם מנת חלקה של לשכת ראש הממשלה שבה יש יותר מדי אנשים שרוצים להיות אלו שלוחשים על אוזנו כל הזמן.

היו בארץ לשכות ראש ממשלה, שבהן רק אדם אחד יכול היה ללחוץ על הידית ולפתוח את חדרו של בעל-הבית. כיום, יש כמה וכמה כאלו, והם לא פעם הם לוחצים האחד על השני. האווירה בלשכה, מקרינה לא פעם על התנהלות כולה. המצב הנוכחי אינו אופטימלי. איך אמר לי באחרונה אחד מהעובדים הבכירים בלשכה, בהצביעו על אחד מנושאי התפקידים המוכשרים ביותר בלשכה: "זה לא מפסיק לסכסך בין כולם. הוא רב אמן בזה. שים אותו ללון לילה אחד בבית קברות ולמחרת בבוקר אפילו המתים יתקוטטו ביניהם".

כשנתניהו ביטל את הפגישה עם ריבלין

רובי ריבלין (חדשות 2)
האווירה בלשכה מעט מתוחה בימים אלו. בין השאר, גם בשל הסיפור התורן שעסק בדברי סרקוזי, וגם לא מעט בגלל החיצים שמשוגרים מלשכת יו"ר הכנסת לכיוונם. הדברים פורסמו כאן לראשונה בשבוע בראיון מיוחד ובלעדי שהעניק לנו יו"ר הכנסת לפיו הוא חרד לעצות שמקבל ראש הממשלה מסביבתו.

ריבלין לא הסתפק, והשבוע הוא העניק ראיון נוסף לעיתון במגזר הכללי ובו דברים דומים. כשאותו עיתון שלח את הדברים לתגובת לשכת ראש הממשלה, הוא גרם בכך לביטול ברגע האחרון פגישת פיוס מתוכננת בין נתניהו לריבלין.

'זו היתה טעות גדולה', אומר לנו בכאב גורם בכיר בלשכת ראש הממשלה. 'ראש הממשלה ישב במליאה בהצבעות ואז הוכנס לו פתק על דברי ריבלין. הוא קרא למי שקרא והורה לו לבטל את הפגישה עם יו"ר הכנסת כמה דקות לפני שאמורה היתה להתחיל. זו טעות. למה ביטלו את הפגישה? היו צריכים לדחוק בראש הממשלה לקיים אותה למרות אותם דברים קשים שנאמרו על ידי ריבלין. ביטול הפגישה רק העצים את הדברים שנאמרו בראיון וגרמו לו לפופולריות מעל ומעבר לכל פרופורציה. בסופו של יום אנחנו צריכים את הכנסת, אז מה היה קורה עם ראש הממשלה היה מוריד מעט את הראש? אילו זה היה תלוי בי הייתי מתווכח איתו ומבקש שייפגש'.

בינתיים, בליל חמישי שלח יו"ר הכנסת מכתב לראש הממשלה ובו הוא מצהיר בפניו כי אין לו דבר וחצי דבר אישי נגדו והוא רק מתכוון את טובת המוסד שבראשו הוא עומד. המכתב הזה אמור ליצור את הפלטפורמה שתאפשר פגישה בין ראש הממשלה ליו"ר הפרלמנט שלו ולאפשר עבודה משותפת ופוריה ביניהם.

לבני אינה מוטרדת מ'חוק מופז'

ובחזרה ללבני, אותה שאלנו השבוע מה היתה עושה אילו היתה ראש ממשלה, ונשיא צרפתי היה ממליץ לה להתפטר משר חוץ שלו. כיצד היא היתה מגיבה. לבני לא נפלה למלכודת ואמרה, 'אני לא עונה על שאלות תיאורטיות'.

מה שלא תיאורטי מבחינתה זהו 'חוק מופז'. ולא רק, 'חוק מופז', שהוא חוק אחד מיני רבים והוא, לדבריה, הכי פחות מטריד אותה. 'אני מאמינה ב'קדימה' ולא חוששת מפילוג ומי שנמצא בה נמצא מתוך רצון. במקרה שלפנינו הונחו כאן כמה חוקים שכולם פרסונליים. אם זה החוק המיני-נורבגי, שקשור לבעיית הרשקוביץ וסלומיאנסקי מ'הבית היהודי', אחר כך 'חוק מופז', ולא דנו בסוגיות הללו מה נכון ואיך נכון לעשות. הרי את החוק הנורבגי הממשלה הזו אינו רוצה לקדם, אלא רק חלקיק ממנו לצורך פוליטי. אותו דבר בקשר לחוק פיצול של מפלגות. אלו חוקי הישרדות אישיים שבהם הממשלה רוצה להאריך את כהונתה בניגוד לרצון הכנסת'.

'היעלה על הדעת, שממשלה ש-61 ח"כים מצביעים נגדה תמשיך לשלוט? ואם דווקא רוצים, הרי שנכון להחיל זאת - כמו במקרים דומים אחרים - החל מהכנסת הבאה. כך או אחרת זה לא סיפור של חוק אחד, זו שורה של חוקים, ודווקא מבחינה פוליטית 'חוק מופז' ממש לא מטריד אותי', אומרת לבני.

ניסינו להבין, האם כעת לאחר שראש הממשלה ניאות לומר בקולו כי יסכים למדינה פלשתינית מפורזת, מה שלא הסכים לומר בעת המו"מ על הרכבת הממשלה, היא רואה את עצמה ואת מפלגתה כשותפים בממשלתו של נתניהו.

לבני מסבירה שזה לא עניין של הצהרה כזו או אחרת. זה עניין של מהות. כדי ללמוד על אותה מהות היא נועדה עם נתניהו לשעות ארוכות של שיחות ולמדה שדרכה של 'קדימה' איננה דרכו של הליכוד. לפחות בינתיים. הדברים שאומרת השבוע לבני ל'המודיע' מפתיעים בחלקם. לא הביקורת הקצרה והממצה על התנהלותו של נתניהו וסביבתו, אלא דברים אחרים שהיא אומרת כאן.

המחלוקת המהותית בין 'קדימה' לליכוד

'נתניהו אמר ואנחנו לא יודעים למה התכוון. אנחנו לא בממשלה כי היתה מחלוקת מהותית בינינו. בפני נתניהו עמדו שתי אפשרויות. הוא יכול היה להקים את הממשלה שהקים בסופו של דבר, כפי שהוא קרא לזה: גוש הימין שניצח. זאת דרכו, לשם הלך, אלו שותפיו הטבעיים. זו השקפת עולמו. אסור לשכוח וצריך לדעת מה עמדת הליכוד ומה עמדתו של ראש הממשלה', היא אומרת.

'והיתה אפשרות אחרת', סיפרה לבני. 'ליצור שותפות ליכוד 'קדימה' על בסיס של הליכה משותפת, לא כדי למצוא ניסוחים כאלו ואחרים אלא גם לפתור בעיות ביחס לסכסוך הישראלי פלשתיני וגם ביחס לשינוי שיטת הממשל שבעיני מאוד חשוב. המצב הקיים מאוד בעייתי. נתניהו עשה את בחירתו. זו זכותו. אילו אני הייתי מרכיבה קואליציה, הייתי מרכיבה קואליציה שאני יכולה להעביר בה מהלכים שאני מאמינה בהם. נתניהו בחר במה שהוא האמין. אבל זה לא ענין של אמירה כזו או אחרת, אלו החלטות קשות שלא פשוטות לכל מנהיג'.

'הרי לומר משפט כזה או אחר היה ברור שבסוף הוא יצטרף לומר, והוא אכן אמר', היא הוסיפה. 'השאלה אם נוצרה ההחלטה וההבנה שזה מה שנכון לעשות. מה שברור הוא שקדימה לא תהיה מיעוט בממשלה אחרת בשביל לעשות משהו אחר. בסופו של דבר זה גם טוב. כדי שהציבור יוכל לבחור בין שתי האלטרנטיבות'.

לבני מבהירה שכדי לוודא היכן ממוקם נתניהו מבחינה מדינית היא לא הסתפקה בסיסמאות בחירות, למרות שבעיניה הן אמורות לשקף עמדה, אלא בדקה האם יש כוונה ליישם את אותן סיסמאות: 'נועדנו לשיחות עומק והבנתי שאנו נמצאים במקום אחר'. ללבני חשוב להבהיר שלמרות שעמדתה מנוגדת לעמדת הליכוד ולמרות שהיא נשאה ונתנה בנושאי הליבה, היא באופן אישי לא דיברה בכל השיחות עם הפלשתינים על ירושלים ולו פעם אחת.

מי שמכיר את לבני, יודע שאינה חוששת לומר את מה שהיא מאמינה בו. (יחד עם זאת, רק בימים האחרונים התברר שאולמרט עשה זאת מאחורי גבה). כעת, היא חושבת שבמקרה של נתניהו שנדחק לפינה, ייתכן שמתוך שלא לשמה יבוא לשמה.

"קיימת תובנה, שהסיסמאות שנזרקו לפני הבחירות, כמו שלום כלכלי, אין בהם שום ריאליות. אז מה?", שואלת לבני. "אם הייתי בממשלה כעת הייתי נשלחת לדבר בצרפתית ובאנגלית בכמה בירות עולם כדי להבהיר את המצב כאילו הכל בסדר, כשאני יודעת שלא".

ללבני יש משהו שחשוב לה להבהיר: "יש נטיה לייחס את כל המחלוקת הפוליטית לימין ושמאל. אבל מנקודת מבטי אני רוצה לשמור על העם היהודי בארצו שיחיה במדינה יהודית ודמוקרטית, אני רוצה לשמור על מקסימום מתיישבים בבתיהם בגושי התיישבות ורוצה שלמור על המקומות הקדושים לנו בירושלים. הרי בסופו של יום אם אנחנו לא נקבע סדר יום, יונחו כאן הצעות בצרפתית, באנגלית או בערבית שכבר יש אחת. לדעתי, התוצאה היחידה הטובה היא דרך המו"מ הישיר, או אז ניתן לשמור על האינטרסים. מה שברור שהזמן שחולף לא משרת את האינטרסים של מדינת ישראל".

הקרב על הרוב היהודי

"המלחמה הקיומית על מדינת ישראל איננה רק פיזית, היא אינה נושבת רק מאירן, הקרב הוא על רוב יהודי במדינה יהודית", אמר לבני. "חשוב שקוראי 'המודיע' יבינו זאת: הציבור החרדי שמתגורר בדרך כלל בשכונות יחד, הרי היכן שרק יתגורר ישמור על הדת היהודית על החינוך היהודי ויוכל להתקיים ככזה בכל מקום ובכל מדינה. אבל הציבור שאני מייצגת, אינו ציבור דתי וזה אחרת".

"אם ניטול למשל את חוק החמץ שתמכתי בו ולא מסיבות פוליטיות אלא משום שדווקא שבמקום שאני מתגוררת מתחילה להיות בעיה לצאת בפסח לרחוב", היא הוסיפה. "חייבים לשמור כאן על מרכיבים יהודיים ודמוקרטיים. בהיעדר רוב יהודי כאן נגיע להתמוטטות. ברגע שכולם מצביעים ויהיה כאן רוב לא יהודי אנחנו עלולים לאבד את המחנה המשותף שלנו כיהודים. אני לא רוצה לאבד את זה".

לבני אומרת כי בעיניה נכון היה לכונן הסכם מדף ולשלוף אותו ליישום ברגע שהמצב יתאפשר. כדי למצות את אותו הסכם היה חסר לה זמן, דווקא בגלל שהתעקשה על כל הפרטים הקטנים. "רק בגלל שהתנהלתי בצורה אחראית, בגלל שעמדתי על הסכם מפורז, בגלל שעמדתי על דרישות הביטחון, בגלל שעמדתי על גושי ההתיישבות לכן זה הלך קשה ולקח הרבה זמן. הרי לפוצץ לא צריך יותר מעשרים שניות. אני לא גמרתי שום נושא עד שלא ידעתי מה מקבלים בצד השני".

"בכל מקרה, ההסכם ששאפתי להגיע אליו היה הסכם קבע שהיישום שלו נעשה בהתאם למפת הדרכים הכוללת בראש ובראשונה הפסקת הטרור הפלשתיני", אמרה לבני. "רק במקום לדגול בשיטת נתניהו - לפיה קודם כל יש להתחיל במפת הדרכים שזה אומר הפסקת הטרור הפלשתיני והקפאה מוחלטת של הבנייה בשטחים כולל גידול טבעי ורק אחר כך נכנסים למו"מ על הסכם קבע; הסכמנו להיכנס למו"מ להסכם קבע כאשר נקבע שהוא יישאר במדף עד שיתאפשר ליישם אותו בהתאם למפת הדרכים".

"בהליך עצמו יצרנו אמון", גוננה לבני על השיחות המדיניות. "קיבלנו את הסכמת העולם, כולל הסכמה של האו"ם שהעולם לא מתערב בהליך ושנותנים לנו את האפשרות לעשות אותו גם אם הוא לוקח הרבה זמן. ולכן זה לא עניין של סיסמא כזו אחרת, זה ענין מהותי ואני לא חושבת שנתניהו נמצא שם כעת באופן אמיתי. זה לגיטמי. זו הבחירה שלו והוא צריך לעמוד מאחוריה. כיום כל מה שהוא אומר זה כתוצאה מלחץ וכדי לצאת ידי חובה. מה שנדרש זה משהו אחר לגמרי".

במילים אחרות: לבני, מלבד הצגת עמדתה, מנסה לדעתי לרמוז כי המצב הנוכחי עלול לגרום שישראל תקבל מלקות וגם תגורש מהעיר. שכן במצב הנוכחי לא די שהיא סופגת השכם והערב ביקרות מהממשל האמריקאי היא גם אינה יכולה להמשיך ולבנות בשטחים.

ברק: להתיישב בנגב

מי שנשלח השבוע לנסות לדבר על ליבם של האמריקאים, הוא דוברו המסור של ראש הממשלה, סליחה, שר הביטחון אהוד ברק. זה האחרון משמש השכפ"ץ של ראש הממשלה, אך ספק רב אם בהצלחה.

רגע לפני המראתו לארה"ב, פגשנו בו השבוע בשמחת השבע ברכות שערך הרה"ג רבי משה יוסף, בנו של הגאון רבי עובדיה יוסף שליט"א. אז מה יהיה? שאלנו. 'אולי הגיע הזמן שתלכו בעקבות האבות לנגב' - השיב ברק ספק ברצינות ספק בהלצה. 'נפנה משם כמה מחנות צבא ואת בסיס האימונים של סיירת מטכ"ל ותתיישבו בנגב' - הציע.

הבעיה היא שהמצב אינו מאפשר לחייך. גם שרים ממפלגות ימניות הטילו ספק רב בעובדה אם בשנה האזרחית הנוכחית יוכלו לבנות ולו בנין אחד מעבר לקו הירוק כולל ביישובים החרדיים. כך או כך, אבל המצב אינו מאפשר לחייך.

בליל חמישי פגשנו שוב את ברק והפעם עם שובו מארה"ב היישר לקבלת פנים שערך השגריר האמריקאי במעונו בהרצליה. האירוע נערף לכבוד יום העצמאות של ארה"ב שחל השנה בשבת, והשגריר שאינו בן ברית חשב שנכון יהיה לכבד את המדינה בה הוא נמצא ולהקדים את האירוע לליל חמישי, כדי שלא לגרום בהכנותיו במוצאי שבת, חילול שבת המוני.

ברק שהתקבל בכבוד רב יחד עם כל מי שהגיעו לשם - (בשלב מסוים של הערב, התור הגיע כמעט עד לתחילת הרחוב) - לא היה איש בשורות. הוא לא קצר הצלחות של ממש במקום שבו נכשל ראש הממשלה. דווקא עוזי ארד, ראש המועצה לביטחון לאומי ששב יחד איתו מארה"ב היישר לאירוע - דיווח על הצלחה מרובה. לא בענין המדיני אלא בענין הביטחוני.

אגב, רק בימים אלו, יותר משלושה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו, יזכה ראש הממשלה בנימין נתניהו לפגישת עבודה בארבע עיניים, ראשונה מסוגה, עם הרמטכ"ל, רב־אלוף גבי אשכנזי. עד כה טירפד שר הבטחון אהוד ברק את הנסיונות לתאם פגישה כזו, המתקיימת כנוהג קבוע מפעם לפעם בין ראשי ממשלה לרמטכ"לים.

ברק, כזכור, מנע מאהוד אולמרט לפגוש את אשכנזי בתקופה בה הגיע המתח ביחסים ביניהם לשיאו. כעת מתברר כי למרות יחסי העבודה הטובים בין ברק לנתניהו, ממשיך שר הבטחון לשמור את הרמטכ"ל שלו. מלשכת שר הבטחון נמסר כי אין לשר בעיה עם פגישות בארבע עיניים בין הרמטכ"ל לראש הממשלה.

מאידך, גורמים בסביבתו של ברק אמרו כי לברק אין בעיה שאשכנזי יפגוש את נתניהו למה שמוגדר פגישה אישית, אך כשמדובר בפגישת עבודה בנושאים מקצועיים, מן הראוי שגם השר הממונה - שר הביטחון יהיה נוכח.

אצל אפללו הדלת פתוחה לכולם

ומי שנוכחותו מורגשת בכנסת בעיקר בנושאים החברתיים, למרות שהוא באופוזיציה, הוא שר הקליטה לשעבר, ח"כ אלי אפללו. זה האחרון איש רעים להתרועע. הלשכה שלו פתוחה בפני כולם. דתיים ושאינם. לאפללו עצמו שני בנים חרדים לכל דבר וענין, אולי זו הסיבה שפונים אליו גם באשר לבעיות של בתי כנסת למשל, כמו בכפר גדעון, בראשותו של הרב ליפשיץ שאפללו לא גומר לשבח את אישיותו ואת תפקודו.

בזמנו, כשהתקיימו הפריימריס ב'קדימה', היה זה אך טבעי שאפללו יתמוך במופז שנחשב לקרוב אליו יותר. לאפללו יש מספר רב של מתפקדים שכל מועמד אחר רק יכול להתקנא בהם. הוא עצמו אינו נוקט במספרים, אבל מי שמכיר אותם טוען שמדובר במשהו באזור התריסר אלף (מתוך שמונים אלף מתפקדים).

בסביבתו יודעים לספר כי הסקרים שנערכו לפני החלטתו לתמוך בלבני הראו עדיפות למופז, ותמיכתו בלבני היא זו שהיטתה את הכף לטובתה. אפללו, שנחשב במסדרונות הכנסת לח"כ פוטנציאלי שעלול לערוק לליכוד, לא מתחרט שבחר בלבני. השיקול שלו היה מי יכול להביא יותר מנדטים ל'קדימה'.

בשיחה עם 'המודיע' אומר אפללו כי הוא נגד 'חוק מופז' שבעיניו אינו יותר מפרסונלי. "הרי אם הולכים היו לבג"ץ ייתכן והחוק היה נופל. אם היו קובעים קריטריונים באחוזים - זה נשמע הגיוני. אבל סתם לנקוט מספר שבע כדי לתפור זאת על פי מידותיו של מישהו? לא נאה ולא יאה. שלא לדבר על כך שכל הסיפור זה ברווז עיתונאי. אין סיכוי שמופז יעזוב את 'קדימה' בשלב הזה".

אפללו, שאירתע מזלו ויש לו את אחד הלשכות הגדולות והיפות ביותר בכנסת, מתנהל בצניעות יחסית ולא מפסיק לעבוד למען הפריפריה. על קירות לשכתו, הוא תולה בצד אחד את תמונתו כילד בעת שעלה ממרוקו, ומולו תמונה ענק שלו בעת היותו סגן שר התמ"ת כאשר עליה מתנוסס הכיתוב: "הפריפריה במרכז העשייה". בחזונו לא רק אנשים כמוהו צריכים לעסוק בפריפריה, אבל הוא לא מנותק מהמציאות.

אפללו כואב את העובדה שלבני, שנבחרה לראשות 'קדימה' - בין השאר - בתמיכתו, פספסה את ההזדמנות להרכיב ממשלה. זה היה אובדן הזדמנות, הוא אומר. אבל, אם נתניהו ישנה את עמדותיו הפוליטיות ויהיה מוכן לדבר על האג'נדה של 'קדימה' שכבר מחלחלת אליו, הוא חושב שיש להיכנס לממשלתו.

"מה לבני תוכל אז לומר לקהל הבוחרים שלה? גם אני לא יסכים. כיום יש ביקורת לא קטנה על לבני, אבל יש סוג של התלכדות סביב מנהיגותה". אבל כבר כעת ההבדלים בשיח בין הליכוד ל'קדימה' הופכים ליותר ויותר צרים.

אפללו משוכנע שהתפרצות מאוחדת של מורדים בליכוד זה רק ענין של זמן. הרשימה שלו כבר מוכנה, והיא כוללת את חברי הכנסת: רגב, דנון, לווין, אקינוס, אלקין, חוטבלי, אדלשטיין, נס, יעלון, בגין, ריבלין ואיוב קרא.

אפללו גם טוען שאין דמיון בין 'קדימה' לבין השמאל. 21 מתוך 28 מנדטים של 'קדימה', הם יוצאי ליכוד או קשורים בדרך זו או אחרת לליכוד, אז על איזה שמאל מדברים כאן? "יחד עם זאת רק אנחנו אלטרנטיבה. העבודה איננה מפלגה. איך אומר יו"ר הסיעה שלהם בכנסת, ח"כ דניאל בן סימון: 'אני יו"ר סיעה של סיעה שלא קיימת, של סיעה שיש בה 13 סיעות. אין בה כיום שום דבר אידיאולוגי".

אפללו, שעבד לצד כמה ראשי ממשלות, מתגעגע לשרון. נתניהו, הוא אומר, עבד תמיד על פי סקרים, שרון היה זה שהכתיב את המדיניות. 'כשהבאתי לו פעם סקר, הוא אמר 'סקרים - אנחנו צריכים לייצר אותם ולא הם אותנו'. מנהיג לא עושה מה שהעם רוצה אלא מה שהעם צריך".

אפללו חושב שיש כך לנהוג ולא ללכת שבי אחרי סקרי דעת קהל ומצבי רוח משתנים. הוא מביא כדוגמא את העובדה, שראש המשלה לשעבר אהוד אולמרט נהנה חודש אחרי המלחמה משבעים אחוזי רייטניג וחודש אחרי כבר טענו שיש לו פחות אחוזי תמיכה מאשר אחוזי השומן בגבינת קוטג'. אולמרט חסר לו ולדעתו רק בעתיד ידעו שהוא היה אחד מראשי הממשלות היותר טובים שהיו כאן.

את שיחתנו קוטעת שיחת טלפון מיו"ר ועדת חוץ וביטחון צחי הנגבי, אחד הפוליטיקאים הכי פופולריים. הם מדברים על כמה מועמדים לתפקיד יו"ר ההסתדרות הציונית. מתברר שב'קדימה' יש לא מעט ח"כים שמסתובבים חסרי מעש ולא מאמינים ביכולתם להגיע לממשלה בעיתוי הקרוב ומסתערים על כל משרה פנויה כאילו ומדובר היה בלשכת ראש הממשלה. ההסתערות הזו נעשית הרחק מזרקורי התקשורת, שבהם הם רק מדברים על חשיבות העבודה באופוזיציה.