דעה: תלמדו לתפוס את הקהל ברשת

עיתונים, רשתות טלוויזיה ותחנות רדיו? לא עוד. אנשי תקשורת יקרים, ברוכים הבאים לעידן הטוויטר, הפייסבוק והבלוגים. כך הופכות הרשתות החברתיות לאמצעי תקשורת חשוב ומוביל ששובר את משוואת העיתונאי הקלאסי

ד"ר אמיר גילת (חדשות 2)

המושגים "ספר הפרצופים" ו"לצייץ" עוד לא הוטמעו היטב בעולם התקשורת הישראלי, אבל בעידן שבו FACEBOOK ו-TWITTER תופסים חלק מרכזי וחשוב בתקשורת הבין אישית בעולם, חייב גם עולם התקשורת הישראלי - עיתונאים, דוברים ואנשי יחסי הציבור להטמיע את הכלים האלה בעבודתם היום-יומית, גם בעברית.

בעולם המשתנה של טכנולוגיות, רשתות חברתיות, בלוגים ותקשורת לא ניתנה עדיין תשומת לב מספקת להשלכות של תהליכים אלה על עבודת הדובר ואנשי יחסי הציבור, קל וחומר על העיתונות עצמה.
בעולם כבר מקובלת התופעה של "עיתונאי-אינטרנט" החושפים בבלוגים שלהם סקופים מרעישים, כתבות בלעדיות וסיפורים שאי אפשר לקרוא בשום מקום אחר. בארץ מתפתחת התופעה לאיטה, אך היא עוד רחוקה מלמצות את הפוטנציאל הרב הגלום בה.

כך גם בחומר שמקבלים העיתונאים מדוברים ואנשי יחסי ציבור. אם בעבר ניתן היה להסתפק בהפצת "הודעה לעיתונות" לרשימת תפוצה מוגדרת של מספר כתבים, הרי שהיום לא די בכך. בעידן שבו מבלים אנשים יותר זמן בגלישה באינטרנט ומקדישים פחות משאבי זמן לקריאת עיתונים וצפייה בחדשות, צריך כל דובר לחשוב אחרת. אם מוסיפים לכך גם את השינויים בתמהיל התכנים במדיה, את מצוקת המקום ההולכת וגוברת ואת ריבוי הערוצים, התמונה נעשית סבוכה יותר והעיתונאים נעשים חיוניים פחות.

תורת האבולוציה של היעלמות העיתונות הקלאסית

לא בכדי החלטנו באוניברסיטת חיפה להיות המוסד האקדמי הראשון בישראל שהצטרף ל"פייסבוק". חלק ניכר מקהל היעד שלנו - סטודנטים בהווה ובעתיד נמצאים ברשת החברתית הזו. פעילות נכונה בה תסייע לנו להגיע אליהם במהירות, בקלות וללא מתווכים. כשרוב הקהל הפוטנציאלי כבר לא קורא עיתון, אלא "קורא" את הרשת החברתית אפשר וצריך להביא לו את התכנים לשם, ישירות, ולאו דווקא באמצעות העיתונאי.

עולם הרשתות החברתיות והמיני-בלוגים חידד את תורת האבולוציה של היעלמות העיתונאים הקלאסיים. אם רק אתמול החלו לתפוס "עיתונאי האינטרנט" את מקומם בבלוגים שלהם, הרי שהיום כל אחד, ממש כל אחד- גם אם אין לו בלוג - הוא עיתונאי בפוטנציה.

כמה גבות הורמו גם כאשר הצטרפה אוניברסיטת חיפה בימים אלה ל"טוויטר". טוויטר? בישראל? מי עוקב בכלל אחרי ההודעות. ובכן, קהל היעד במקרה זה שונה. בעולם כבר זוכה ה"טוויטר" לעדנה רבה יותר מאשר בישראל. הודעות קצרות על מחקרים חדשים, כנסים, ימי עיון ופעילות אקדמית אחרת יכולות לעניין גורמים שונים בחו"ל ולסייע ביחסי הציבור של המוסד בחו"ל. והדבר נכון כמובן לגבי כל נושא שהוא.

אפשר להעריך ש'טוויטר' (שאגב תומך גם בעברית) יתפוס תאוצה גם בארץ. במדינה מוכת חדשות, שחיה בקצב דינמי מואץ וצומחת על תרבות ה-אס.אם.אסים, אין סיבה ש"הטוויטר" שהוא בעצם כל אלה גם יחד - לא יפרח. במקום לשלוח סמס לחברים, מעלים עדכון ל"טוויטר" וה"חדשה" שלך מגיעה לכל העולם. דובר, יחצ"ן או למעשה כל אחד שיידע לייצר תוכן מעניין, חדשני, שיעודכן באופן קבוע יזכה בעתיד ל"עוקבים" רבים ויהפוך בעצם ל"עיתונאי".

אם בעבר היה צריך כל גוף שמכבד עצמו לנעוץ דגל בעולם הווירטואלי ולהקים לעצמו אתר אינטרנט תדמיתי, הרי שהיום הוא חייב להשתמש בכלי הניו-מדיה כדי להיות נוכח. וכל התפתחות כזו מסכנת עוד יותר את העיתונות הקלאסית. אין פלא שעיתונים זריזים כבר משתמשים ב"טוויטר" ופונים לקוראים בבקשה שיעקבו אחריהם גם שם.

המול"ים, העורכים והכתבים חייבים להפנים שקהל היעד עבר דירה. הוא כבר לא נמצא בחמישה-שישה עיתונים, ערוצי טלוויזיה ורשתות רדיו. היום המתחרים הם רבבות רבות של כותבי בלוגים, מיני בלוגים וספקי תכנים לרשתות החברתיות שמאיימים להשתלט על המונופול העיתונאי בעולם התוכן. המסקנה ברורה: הקהל נמצא באינטרנט. פשוט צריך ללכוד אותו ברשת.

הכותב הוא ראש מערך תקשורת, הסברה ודוברות (תהוד"ה) באוניברסיטת חיפה

עקבו אחרי חדשות 2 בטוויטר