בקרוב גם להפגין בחופשיות לא נוכל

השבוע אושרה בקריאה ראשונה הצעת חוק הנוגדת את ערכי הדמוקרטיה: אסור להפגין מול בתיהם של נבחרי הציבור ללא אישור. אז נכון, לשר ברק אמנם לא היה נוח עם ההפגנות מול אקירוב, וגם לרה"מ היה נוח אם מאהל משפחת שליט היה מוצב במקום אחר. אבל מה עם חוק יסוד כבוד האדם וחירותו? אם ההצעה תאושר – צפו להפגנות סוערות

מפגינים. בקרוב, גם את זה לא נוכל לעשות מתי שנרצה (חדשות 2)

בשמונה מילים: אובמה ונתניהו בבית הלבן - תחילתה של ידידות מופלאה?

החוצפה של השבוע

בתחילת השבוע אישרה הכנסת בקריאה ראשונה הצעת חוק המנוגדת לחיים במדינה דמוקרטית ונאורה: אסור להפגין או לקיים משמרות מחאה מול בתי פוליטיקאים ללא אישור, גם אם מדובר בהפגנה של איש אחד.

על פי ידיעה שפורסמה בעיתון "מעריב" אדם המבקש לקיים משמרת מחאה מול ביתו של ראש הממשלה, שר, ראש עירייה או איש ציבור צריך לבקש אישור מראש, ולקבלו מלא פחות ממפקד המחוז בו הוא מבקש למחות.

ברור, כי אישי ציבור, כמו כולנו, מעדיפים לחיות בשקט. שאיש לא יצביע על טעויותיהם, לא יפגין נגד מחדליהם, או ייצא נגד טעויותיהם. לא קשה לנחש שברק לא אוהב את המפגינים בימי שישי מול מגדלי אקירוב, ושראש הממשלה היה מעדיף שאוהל המחאה של משפחת שליט יהיה במקום אחר, ולא יקלקל לו את הנוף הנשקף מהחלון.

אם ניתן להצעת החוק האווילית פירוש רחב, ניתן לומר כי: לשר אוצר מותר להטיל מסים על פירות וירקות - אבל שרה, אם חד הורית לשבעה צריכה לשבת בשקט, למרות שאין לה שקל והמקרר ריק. או שהממשלה יכולה לפעול בעצלתיים לשחרורו של גלעד שליט מהשבי - אבל הוריו יצטרכו לקבל אישור מראש להפגין מחוץ לביתו של שר הביטחון, כדי שחלילה לא תוטרד מנוחתו.

מדובר בהצעת חוק המנוגדת לחלוטין לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, לחופש הביטוי ולחיים במדינה דמוקרטית. נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק ציין במאמר שכתב כי "כבוד האדם הוא חופש הרצון של האדם. זהו חופש הבחירה הניתן לו לפתח את אישיותו ולקבוע את גורלו... המונח ביסוד כבוד האדם, משמעו... חופש אסיפה, תהלוכה והפגנה".

כבר לפני 30 שנה, ניתן לראשונה בבג"ץ (בג"ץ סער נגד שר הפנים והמשטרה) ביטוי למעמד המיוחד של הזכות להפגין, כזכות בסיסית של האדם. "משפטה של מדינת ישראל מכיר בחירויות היסוד של האדם, כפי שהן מקובלות במדינות נאורות", לשון ההחלטה. "בין חירויות אלה, נמנות אף חירות האסיפה והתהלוכה. בין אם נראה בחירויות אלה כחירויות העומדות בפני עצמן, ובין אם נראה בהן ביטוי לחופש הביטוי...חשיבות רבה נודעת להן בעיצוב דמותו של משטרנו הדמוקרטי".

למרות הכל, קשה להאמין שהצעת החוק המונעת הפגנות תעבור בקריאה שנייה ושלישית בכנסת. ואם ההצעה בכל זאת תעבור - צפו להפגנות סוערות.

הסוף העצוב של השבוע

דנה בנט ז"ל. המעגל נסגר (חדשות 2)
בכל יום בשש השנים האחרונות התעוררה ויקי בנט משנתה והתמונה הראשונה אותה ראתה לנגד עיניה היתה - בתה דנה. האם היא בריאה, איפה היא נמצאת, האם היא אוכלת, אולי היא מוחזקת בניגוד לרצונה, האם ייתכן שמישהו פגע ביקר לה מכל, והאם היא תוכל אי פעם לחבק אותה.

השבוע התברר לויקי הנורא מכל: דנה, אינה בחיים. הבשורה קשה מנשוא, הסוף עצוב וכואב - אבל יש סוף. ויקי ליוותה את דנה למנוחות בבית העלמין לא רחוק מהבית. עכשיו, היא אומרת, אוכל לדבר עם דנה, לבכות על המצבה, יהיה לי לאן ללכת.

בכל יום בארבע השנים האחרונות התעוררה אמו של החייל הנעדר מג'די חלבי והמחשבה הראשונה שלה היתה האם אראה אותו שוב. האם אזכה לראות אותו מחייך. האם המודאגת סיפרה לי בעבר כי פעמים רבות היא חולמת בלילה על בנה האבוד. לדבריה, תכופות היא מדמיינת את הפגישה איתו, כשייכנס בפתח הדלת. "אחבק אותו חזק ולא אעזוב לרגע", הבטיחה בדמעות.

בכל יום בשלוש השנים האחרונות תהתה אביבה שליט היכן מוחזק בנה, החייל החטוף גלעד שליט. היא מדמיינת אותו בבור חשוך וקר, לא יודעת האם הוא פצוע, ומי דואג לו. האם הוא יודע שהיא וכל בני המשפחה עושים הכל כדי להחזירו הביתה, שאין להם יום ולא לילה, שהשמחה נעלמה.

בכל יום ב-12 השנים האחרונות רינה חבר עושה כל שביכולתה כדי להחזיר את בנה החייל הנעדר לחיקה. היא לא מרפה, מחפשת כל בדל מידע, פונה למי שרק אפשר, ואפילו מחפשת בעצמה.

לא פעם אמרו כי אחד העונשים האכזריים ביותר שאדם יכול לקבל הוא לקבור ילד. סיטואציה המנוגדת לחוקי הטבע. אבל מה עם הורי הנעדרים שכלל לא יודעים מה עלה בגורל בנם? איך הם ממשיכים לחיות? מהי שגרת יומם? האם עובר יום אחד, שעה, דקה או שנייה בהם הם לא מייחלים לרגע בו יוכלו לחבק אותו שוב. האם למרות שהלב מבשר רעות, לב של אמא לא מפסיק לקוות?

בני משפחותיהם של הנעדרים חיים בין תקווה לייאוש. הם נשברים לא פעם, אבל לא מרשים לעצמם לאבד את התקווה. ויקי בנט התבשרה השבוע על הסוף העצוב שלה. עכשיו, רק ניתן לקוות, שכל שאר הנעדרים ישובו הביתה בשלום.

הטויסט של השבוע

ומכאן, במעבר חד, לנושא אחר. מאה מליון אמריקנים לא טועים. כן, כן. מאה מליון. ברגע האחרון, בטויסט מפתיע, גבר כריס אלן על אדם למברט, מי שסומן לאורך כל העונה כפייבוריט לזכיה בתכנית הפופולארית "אמריקן איידול". אלן היה מועמד להדחה יותר מפעם אחת.

אמרו לו שהוא לא בוחר שירים נכונים, שהוא קצת אפור, שהוא מחקה את המקור, אבל בסופו של דבר הוא, כנגד כל הסיכויים, זכה בכל הקופה. פרשנים אמריקנים אומרים שמדובר בנצחון המפתיע אי פעם בהיסטוריה של התכנית.

העונה השמינית של "אמריקן איידול" עשתה היסטוריה במובנים רבים - שיא הצבעות, שרק הלך וגדל מתכנית לתכנית, הרבה כשרונות וכריס אלן אחד. כל חמשת הגדולים יכולים לפתוח בקרירות סולו מצליחות. הם אפילו לא צריכים להפוך לכוכבים. הם כבר כאלה. סיפור החלום האמריקני של "אמריקן איידול" מלמד אותנו שהחיים מזמנים לנו תהפוכות ותקוות. כל אחד יכול לקבל את הסוף הטוב שלו.

מורן כץ היא עורכת בדסק האינטרנט של חדשות 2

יש אוצר, רק חבל שאין שר
האזרחים בירקון עברו על החוק - שאיש לא יאכוף