הפקולטה לכיפופי ידיים

בלעדי לחדשות 2 באינטרנט – הטור השבועי של הכתב הפוליטי של העיתון החרדי "המודיע" מספר על מה שמתרחש מאחורי הקלעים של הפוליטיקה הישראלית

מ.כרמלי (חדשות 2)

השבוע התברר כי האנשים החזקים במדינה אינם אלו שנבחרו על ידי האזרחים, אלא כאלו ששואבים את כוחם מקרבתם לקברניטים: עופר עיני האיש הכל יכול במדינה מצידו של ברק ואורי יוגב מצידו של נתניהו.

הבעיה של עיני, יותר נכון שלנו, שהוא הוציא באמצעות כוחו לא מעט סעיפים מחוק ההסדרים מבלי קשר לגזירות כלכליות, בלי קשר האם הם נכונים מקצועית. מצד שני כל הסיפור של חוק ההסדרים לוקה בהתנהלות קלוקלת. אז אם לאוצר מותר לנצל את החוק באופן לא ענייני לעיני מותר להוציא משם חוקים באופן לא ענייני משום שברומא יש להתנהג כרומאים ובישראל כרמאים. הכל על הלילה הדרמטי בליל העברת התקציב.

אווירת שוק מחויטת

מי שלא ראה את האווירה שהתנהלה בלילה שבין שלישי לרביעי במשרד ראש הממשלה, לא ראה אווירת שוק מימיו. הלילות הלבנים והעליזים של חלוקת היחודיים בכנסת שנמוגו להם באווירת השקיפות והמנהל התקין, היו אפרוריים לעומתם.

שרים חמורי סבר, טרוטי עיניים נכנסו ובאו מאולם מליאת הממשלה. במסדרונות הסמוכים ובשורה ארוכה של חדרים, ישבו להם השרים ומקורביהם מחד, הרפרנטים באוצר הלא הם הנערים הידועים לשמצה מצד שני, וכל אחד ניסה לחטוף ולאכול כאילו אין מחר.

כל שר ביקש להשיג הישגים, כל אחד רצה שהעסק הזה כבר יהיה מאחוריו. למי יש כוח למו"מ המתיש הזה? כל אחד מהם רוצה למלא את האג'נדה שבשמה הגיע רכוב אל שערי המשרד, אבל כשמקצצים לך כנפיים, אתה לא יכול להמריא.

אתה עומד מהצד ורואה את הסחר ומכר מול נערי האוצר ולא מאמין. הם עשו דרך ארוכה להגיע להיכן שהגיעו, ואז לצד העובדה שנותנים להם המון שררה, רכבים, עוזרים, מאבטחים, לשכות ומה לא, מושיבים אותם מול כמה פקידים שמציבים גבולות מאוד ברורים למגבלות הכוח.

מי שעשו הכי הרבה רעש היו שרי העבודה. בקושי שמונה אצבעות הם תורמים ביום טוב לקואליציה ועושים רעש כאילו היו מפלגה בת ארבעים ושמונה ח"כים. האבסורד הוא שהם מצליחים מעל ומעבר לכל פרופורציה.

היה זה שר החוץ אביגדור ליברמן, שנפקד מהאווירה הססגונית בליל רביעי במשרד ראש הממשלה והעדיף את הייאוש בלונדון שם נוח הרבה יותר. אבל לפני שהמריא עשה סיבוב בכנסת, נכנס לשר האוצר יובל שטייניץ ונתן לו עם פטיש של חמש קילו על הראש.

"אתה לא שמעת אותנו עד עכשיו, לא עשינו רעש, למרות שיש לנו כפול אצבעות ממפלגת העבודה, אבל יש גבול. אם המשרדים שלנו ייפגעו זה לא יגמר בטוב. אנחנו רוצים עשירית ממה שנותנים למפלגת העבודה" - אמר שר החוץ לשר האוצר.

מי שמכיר אותו יודע שאיתו לא מתחילים. הוא לא מאיים השכם והערב וכשהוא עושה את זה, הוא מקיים. ליברמן הפקיד את המו"מ מטעם מפלגתו בידי שרת הלקיטה לנדבר.

ראש הממשלה האמיתי הוא...

בדיעבד התברר כי שר החוץ דיבר עם האדם הלא נכון. מי שעקב מקרוב אחר התנהלות העניינים השבוע, יכול היה להתרשם שראש הממשלה הוא לא אחר מאשר עופר עיני, שר האוצר הוא אורי יוגב, והשלישי במטבחון הוא שר בטחון על בדמותו של הרמטכ"ל גבי אשכנזי. כל האחרים היו נדמים כבובות.

עד כמה שזה נשמע אבסורדי, זה נכון. הרמטכ"ל הסתובב במסדרונות הלוך ושוב, שוחח עם מי ששוחח ולא נמנע מעימות פומבי עם ראש הממשלה, עליו התנצל.

מי שמכיר מקרוב את אשכנזי יודע שהאיש מתכוון ברצינות ומאמין במה שעושה. הוא ממש לא מתכוון לפוליטיקה קטנה. הוא מדבר מדם ליבו ואם בעידנא דריתחא הוא חורג מהנוהל אין לו בעיה להתנצל. הוא אדם רציני וטוב במהותו.

לאשכנזי היו סיבות טובות לכעוס. עשו לו בדיוק את מה שעשו שבוע קודם לסגן שר הבריאות ח"כ הרב יעקב ליצמן. הוא ישב עם מי שישב וסגר את כל מה שהיה צריך לסגור, ואז התעורר בבוקר והבין שהיה מישהו באוצר שהחליט להפוך את הקערה על פיה. ההתנהלות הזו הקפיצה אותו ובצדק.

הרב ליצמן החליט שלא לשתוק, והבהיר למי שהיה צריך להבהיר מעל לגלי האתר כי ההתנהלות היא כמו של גנבים בלילה, שהגזירות הם גועל נפש, ושעד שלא יגבו שקל על כל מעבר חציה לא יירגעו.

התקשורת שחזרה על דבריו של ח"כ ליצמן לאורך כל היום, מה שגרם לראש הממשלה בנימין נתניהו להרים טלפון ולהרגיע ולאחר מכן גם להיפגש למשך שעה ולנסות להבין היכן הבעיה. בסופו של הליך, משרד הבריאות בראשות ליצמן הצליחו להגיע להישגים בלתי מבוטלים, אם כי לא קיבלו את כל מבוקשיהם.

הרמטכ"ל שחווה את אותה התנהלות, בערה בו חמתו להשחית. בסתר ליבו אולי גם כעס על שהעומד בראשות הממשלה מבקש לחלט ממנו את דוברו המיתולוגי אבי בניהו שנחשב לטוב ביותר במדינה. נתניהו עושה מאמצים עילאיים לקבל אותו, בניהו שנאמנות היא חלק בלתי נפרד מאישיותו לא ניאות להיפגש עם ראש הממשלה עד שקיבל את אישור הממונים עליו.

אשכנזי גם הצליח להפתיע את סגן שר הבריאות ח"כ הרב יעקב ליצמן בשיחת מסדרון אקראית. "שמעתי את הטיעון שהשמעת בישיבת הממשלה וצדקת", אמר לו. לפני שהרב ליצמן הספיק להבין לאלו מהטיעונים הוא מתכוון, אשכנזי הסביר: "אמרת שהשנה האוצר הרוויח כסף, משום שברגע שלא אושר תקציב ומחלקים אותו אחד חלקי 12 המשרדים משותקים, אין מכרזים, אין פרויקטים, רק שוטף מה שמותיר לא מעט כסף". כזה הוא אשכנזי, מכיר את הפרטים הקטנים, את הטיעונים, התתי-טיעונים ואחר כך מגבש אסטרטגיה, ממקד מטרה ומשתדל להגיע אליה. כשמישהו מפריע לו בדרך, הוא חוטף.

שכחו את מגבלות הכוח

ובעוד שתפקידו של הרמטכ"ל הוא להיאבק בין השאר על תקציב משרד הביטחון, נדמה שעופר עיני שכח מגבלות מה הם. הוא עשה את הכל מעל לראשיהם של אנשי אגף התקציבים שלא מחובבים על הפוליטיקאים בלשון המעטה, אבל לא ניתן להתעלם מהמקצועיות שלהם.

יש הטוענים שנסיקתו של עיני מוקדמת מדי, ובמהירות שבה המריא הוא עלול להתרסק. היום כבר ברור שעיני מתכוון ללכת רחוק בפוליטיקה, אם כי כוחו בממשלה הנוכחית מאפיל על כל סממן ריבוני אחר.

הבעיה של עיני, יותר נכון שלנו, שהוא הוציא באמצעות כוחו לא מעט סעיפים מחוק ההסדרים מבלי קשר לגזירות כלכליות, מבלי לבדוק האם הם צודקים או לא, האם הם נכונים מקצועית. סתם ככה על הדרך החליט לסייע לעוד כמה ועדים כדי שיהיו חייבים לו. וזה התנהלות קלוקלת.

מצד שני כל הסיפור של חוק ההסדרים לוקה בהתנהלות קלוקלת. גם האוצר מכניס שם לא פעם סעיפים שמטרתם לנגח ו/או להתנקם בגוף כזה או אחר, מבלי לבדוק את כל האספקטים מבלי לערוך דיון רציני וענייני. אז אם לאוצר מותר לנצל את החוק באופן לא ענייני לעיני מותר להוציא משם חוקים באופן לא ענייני משום שברומא יש להתנהג כרומאים ובישראל כרמאים.

אפילו שר האוצר יובל שטייניץ, אדם חיובי כשלעצמו, טוב לב, חכם ורגיש, מודה שצריך לעשות סדר עם חוק ההסדרים הזה. אך השנה לא הספיק. היו לו שבועות בודדים להכין תקציב ולכן לא הספיק לעשות דבר וחצי דבר מעבר לזה.

לדעתי חלק מהתקשורת עושה לו עוול. מלבד הטענה שאין לו רקע כלכלי, שאפשר לחשוב שזו הערובה להצלחה במשרד, לא מפסיקים לציין שהולכים לו מעל לראש ושלמעשה הוא בובה מהלכת.

אז יכול להיות שהשנה, בגלל לוח הזמנים הקצר, סגרו כמה דברים מאחורי גבו, אבל ספק אם המסיבה הזו תשוב על עצמה. שטייניץ יתרווח אט אט במושבו ויעשה סדר גם עם שרירות ליבם של חלק מפקידיו הנוקשים. הוא עצמו יהודי רגיש וגם לא מתבייש להודות בכך ולהפגין אנושיות.

ברוכים הבאים למשפחת המוקלטים

ברגע מסוים באותו לילה לבן, כל האווירה הפכה מתוחה שניתן היה לחתוך אותה בסכין. המצלמות קלטו את ראש אגף התקציבים המתפטר רם בלניקוב מדבר סרה על ההתנהלות, על העובדה שראש הממשלה לחיץ. בתחילה עוד נדמה היה שטוען כי ראש הממשלה לוקח או נותן שוחד, לאחר מכן התברר כי לא התכוון אליו.

ואז ברגע אחד התחולל סערה. פקידי האוצר היו המומים, קיבלו הוראה לא להתקדם כלום, לא לסגור שום דבר עם שום משרד, גם לא עם המשרדים שהגיעו להסכמות, להמתין ולראות כיצד יפול דבר.

בלניקוב עצמו לא התרגש יתר על המידה. כשפגש כמה שרים מחוץ לישיבת הממשלה, סיפר שהשר לשעבר פריצקי התקשר לאחל לו מזל טוב בהיכנסו למשפחת המוקלטים. השר בנימין בן-אליעזר סיפר לשרים שיצאו לאתנחתה מחוץ למליאת הממשלה את ההיסטוריה הלא ארוכה שלו, שעה שהמצלמות קלטו אותו מדבר סרה ביו"ר מפלגתו אהוד ברק.

"הכל עובר", אמר בן אליעזר שישב בחוץ על ערימת ממתקים כאילו והיה במסיבת יום הולדת של אחד מנכדיו. אגב, בן אליעזר התנגד באותה ישיבת ממשלה לשלול קצבאות ילדים מהורים שלא מחסנים את ילדיהם ומסכנים אותם. ולא, לא בגלל שהוא קרוב לקבוצה מסוימת בציבור החרדי שכך נוהגת ושלא בצדק, דווקא השרים החרדיים היו בעד, הוא פשוט דאג למצביעיו הערבים.

עד כמה שזה נשמע דמיוני, בשלב מסוים באותו לילה לבן, היה מי שריחם על רם בלניקוב ופקידיו. ראש הממשלה נתניהו נתפס כמי שהחליט להפריט גם את משרד האוצר. גרעין השליטה הועבר לידיים פרטיות אורי יוגב, ‬ עם מניות בכורה ללוביסטים בדמותו של עופר עיני, שאין ספק שאם היתה נערכת השבוע תחרות הוא היה מעפיל למקום הראשון ומקבל את התואר הלוביסט הטוב ביותר בכנסת ובממשלה.

ההתנהלות הבעייתית

החלק הפחות נעים בכל הסיפור הזה, זו התנהלותה של לשכת ראש הממשלה. יש הטוענים כי כשאדם מקיף את עצמו באנשים נטולי ניסיון אמיתי, נטולי משקל סגולי, כאלה שאף פעם לא התקרבו, אפילו ברמז, למצבים כאלה, לאחריות כזו, ללחצים כאלה, מה הפלא שהוא צריך שהממונה על התקציבים יפרסם הבהרה ש"לא התכוון לראש הממשלה" כשאמר למני מזוז ש"הוא לחיץ".

באופן אישי אנחנו חושבים אחרת. לא לגמרי אבל אחרת. יש שם את מזכיר הממשלה צבי האוזר, אדם רציני ומוכשר בכל סדר גודל וגם ראש הסגל נתן אשל מפגין יותר כישורים ומיומנות ממה שחושבים. מצד שני אין שם אנשים מלאי ניסיון וזה לחובתו של ראש הממשלה.

חוסר הניסיון הזה אינו מתחיל ומסתיים בנושא התקציב אלא ניכר גם בנושאים אחרים. כך למשל הלשכה התעקשה שראש הממשלה יפגוש את האפיפיור בירושלים. הוותיקן שארגן את המסע הזה, שספק אם משהו טוב יצא ממנו, התעקש שלא. הוא לא רצה שזה ייתפס כמשהו פוליטי. "זה לא ביקור ממלכתי, זהו ביקור דתי, המארח הרשמי הוא נשיא המדינה ואם נתניהו רוצה לפגוש באפיפיור הוא מוזמן לנצרת". אמרו.

בלשכה לא ממש הרימו ידיים. באמצע השבוע הפעילו לחץ אטומי שנתניהו יגיע להיכל שלמה שם נפגש האפיפיור עם הרבנים הראשיים ושם יפגש גם עם ראש הממשלה. כל דרגי המקצוע במשרד החוץ דרשו לא להעביר דרישה כזו שממילא לא תיענה, אבל בלשכה התעקשו, התבזו ונותרו עם תשובה שלילית.

בשלב מסוים היה מי שביקש בלשכת ראש הממשלה ויזה רב פעמית לכמה מאות כמרים ממדינות ערב שרוצות להגיע לישראל, זאת כמחווה לוותיקן. השר הממונה, ר' אלי ישי התעקש שלא. גם השב"כ סבר שזה לא נכון לתת ויזות רב פעמיות לכמרים ממדינות ערב. לך תדע מי יגייס אותם. זה לא משהו שאפשר לתת אותו המוני ובלי מעקב.

אבל הצלחת הביקור האפיפיור מעניינת מעט מאוד בלשכת ראש הממשלה, להם חשוב מאוד הביקור שלהם בבירת ארה"ב, אליה ממריא ראש הממשלה במוצאי שבת. שם הם יודעים ייכתב גזר דינו הפוליטי, ובביקור הבא, או זה שלאחריו ייחתם.