פייסבוק מסירה מעצמה את האחריות

טרור, רצח והסתה היו גם לפני שהרשת החברתית נכנסה לחיינו וצוקרברג הוא ודאי לא האחראי לדם שנשפך כאן, אבל צריך להכיר במציאות. הדרישה מפייסבוק לא להסתפק באפשרות הדיווח באתר, ולהעמיד לרשות המשתמשים עוד ערכאות שבפניהן אפשר להעלות טענות היא לגיטימית לחלוטין. עידו סולומון על כאב הראש של מארק צוקרברג

"שימוש לרעה בפלטפורמה", פייסבוק (רויטרס)

"חלק מדם הנרצחים על ידיו של מארק צוקרברג", אמר אמש (שבת) השר גלעד ארדן ב"פגוש את העיתונות" ועורר גל של ציניות. נכון, טרור, רצח והסתה היו גם לפני שהרשת החברתית נכנסה לחיינו וצוקרברג הוא ודאי לא האחראי לדם שנשפך כאן. אך לפני ששמים את האמירה הזאת על המדף לצד המופתי ששכנע את היטלר בדבר הצורך בחיסול העם היהודי - צריך להכיר במציאות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

פייסבוק הופכת את העברת המסרים לקלה הרבה יותר ואת התפוצה שלהם למהירה ורחבה מאי פעם. לצד כל הטוב שהיא הביאה לעולם, אסור להקל ראש בכח של הפלטפורמה הזאת להשחית.

הבעיה המרכזית היא המדיניות הבעייתית של פייסבוק בכל הנוגע להסרת תכנים. הדרך היחידה לעשות את זה היא לדווח באתר, לחכות, ולקוות שמי שיקבל את הדיווח יראה עין בעין עם מי שדיווח. זה לא קשור רק לתכנים מסיתים אלא גם לבריונות ברשת, להטרדות, להוצאת דיבה או כל תוכן פוגעני אחר.

מחר בבוקר מישהו יכול לפתוח עמוד פייסבוק שמשמיץ אותך, שכותב עליך שקרים חסרי בסיס, ואתה תדווח ותקבל מפייסבוק הודעה שאין בתכנים משהו שעובר על כללי הקהילה של פייסבוק. וזהו. בזה נגמר הסיפור. למרות שתהליך הסרת התכנים אינו אוטומטי ובפייסבוק עובדים צוותים מסביב לשעון כדי להתמודד עם דיווחים של כמיליארד וחצי המשתמשים בשלל שפות - איש לא יכול לדבר איתם. איש לא יכול לערער. אין עם מי לדבר. ואם ההחלטה לא מוצאת חן בעיני מישהו הוא מוזמן לנסות לתבוע את פייסבוק. בארה"ב כמובן. ושיהיה בהצלחה.

אחריותה של המדינה הגדולה בעולם

פייסבוק היא חברה ציבורית ומעיון בתנאי השימוש שלה עושה רושם שלפחות לכאורה, רגישים שם לכל מה שעשוי להיתפס כתכני שנאה, הטרדה, התחזות ופגיעה במשתמשים. בפועל, יש עשרות דוגמאות מרחבי העולם שמדובר במערכת מאוד בעייתית, עם שמיעה סלקטיבית בכל הנוגע לתלונות של משתמשים ובעיקר אטימות מוחלטת לאפשרות לערער על ההחלטות שלה.

עידו סולומון, כתב לענייני טכנולוגיה

פייסבוק היא המדינה הגדולה בעולם. הדמוקרטיה היא לכאורה נר לרגליה: חופש הביטוי, האפשרות לקיים דיונים חופשיים, פתוחים, לעיתים קיצוניים, הם חלק מסוד הקסם שלה. לדרוש מפייסבוק צנזורה הדוקה או לחשוב שממשלות ברחבי העולם יכולות או צריכות לשלוח יד לתכנים שמתפרסמים בה היא מדרון חלקלק ומספיק לחשוב על אותן מדינות בהן הממשלות דואגות לצנזר את פייסבוק (סין, רוסיה, קוריאה הצפונית, למשל) כדי להבין שלא כדאי ללכת בכיוון הזה.

ויחד עם זאת אי אפשר שלא לחשוב שבבסיס חלק ממדיניות הסרת התכנים המאוד סלקטיבית של פייסבוק עומד גם המניע הכלכלי. בסוף, כל משתמש שווה לצוקרברג כסף וכל חסימה פוגעת בשורה התחתונה וגם במוניטין. מדובר בחברה ציבורית, שקובעת לעצמה את הכללים. לכאורה מי שלא מתאים לו - לא חייב להיות שם. ועדיין אי אפשר להתעלם מעבודה שיש לא מעט משתמשים שעושים שימוש לרעה בפלטפורמה הזאת. לגיטימי לדרוש מפייסבוק לא להסתפק באפשרות הדיווח באתר, להעמיד לרשות המשתמשים עוד ערכאות שבפניהן אפשר להעלות טענות. זה לא יהיה כלכלי, זה פתח לכאב ראש עבור צוקרברג ואנשיו - אבל עם העוצמה האדירה - מגיעה גם אחריות.