הפופליסטים בבריטניה הוכיחו כמה קל להרוס

מה מבינים המומחים שמעריכים שבעקבות הפרישה מהאיחוד האבטלה תעלה, ומה זה בכלל חשוב שפרט לאמירות חלולות אין כל תכנית סדורה להתמודד עם גל הפליטים? העיקר שהחזה נפוח והדגל מונף - ערד ניר על ההשלכות של ניצחון הלאומנים והאתגרים של הממלכה

"אין תוכנית? העיקר שהחזה נפוח!" (רויטרס)

בחנויות המזכרות בלונדון יכולים עדיין התיירים לקנות "כדורי שלג" - אותם כדורי זכוכית מלאים מים ובתוכם מיניאטורות של סמלי העיר: ארמון באקינגהאם, הביג בן או אוטובוס קומותיים אדום. בתחתית כדור השלג שוכבים פתיתי קלקר, וכשמנערים אותו צפים הפתיתים לכל עבר ואט אט שוקעים חזרה לקרקעית.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

בהכרעה לפרוש מהאיחוד האירופי ניערו אמש אזרחי בריטניה בראש ובראשונה את ארצם שלהם, אבל גם את העולם החופשי כולו, והבוקר הכל סביב עטוי פתיתים של אי וודאות שצפים להם מעל. כמו הפתיתים בכדור, ששוקעים אט אט ומסתדרים שוב על הקרקעית, גם הפאונד הבריטי, שעם היוודע התוצאות צלל לשפל של 41 שנים, יעלה ויתאזן, וגם השווקים בעולם יתאוששו - עד הטלטלה הבאה.

אלא שמעבר להשלכות הכלכליות המיידיות, ההצבעה הבריטית לפרוש מעכירה את המים שבתוך הכדור, והיא תגרור עוד ניעורים וטלטלות משנה. כרגע קשה להעריך איך תיראה המציאות החדשה אחרי שהזעזוע יעבור והתמונה תתבהר.

ערד ניר (חדשות 2)

המאבק בין דורשי הפרישה למצדדי ההישארות היה צמוד, אך עד ליום ההצבעה נותר מספר גדול מאוד של מתלבטים. הדעה הרווחת הייתה שהמתלבטים יעדיפו להישאר במים המוכרים, יחששו משינוי והלא נודע. אך מסתבר שנוכח אתגרי התקופה שבה אנחנו חיים דוחק שוב הלהט הלאומני את התפיסות הליברליות העל-מדינתיות הגלומות ברעיון האיחוד האירופי.

"להחזיר לבריטים את השליטה על עתידם", קראו מצדדי הפרישה, תוך שהם משסים את המצביעים במהגרים החוקיים שהגיעו לבריטניה ממזרח אירופה ומדרומה, ומתעלמים מהעובדה שהם הכוח המניע את הכלכלה הבריטית; "נוכל לשלוט בגל הפליטים ולמנוע טרור", הבטיחו, מבלי להציג תכנית בדוקה ולהבהיר איך בדיוק זה יקרה; "נוכל להחליט לבד איך לבזבז את המיליארדים שאנחנו מעבירים לבריסל", הם טענו, תוך שהם מתעלמים מהמיליארדים הרבים עוד יותר שמרוויחה בריטניה נוכח איחוד מכסים ורגולציה בשוק המשותף.

ניעור לעולם החופשי כולו (רויטרס)

מי שעמד בראש מחנה ההתנתקות, נייג׳ל פראג׳, התייצב הבוקר מול המצלמות, הניף ידיים והציע לקבוע את יום ההצבעה, 23 ביוני, כיום חג לאומי ולקרוא לו "יום העצמאות". הוא הביע תקווה שעוד מדינות ילכו בעקבות בריטניה והאיחוד האירופי כולו יקרוס - ואכן, מנהיגת הימין הקיצוני בצרפת מרין לה-פן ומנהיג הימין הקיצוני בהולנד חירט דה וילדרס כבר קראו לקיים משאלים דומים בארצותיהם.

אז מה אם סוכנויות דרוג האשראי כבר הודיעו שיורידו את הדירוג של בריטניה? מה מבינים המומחים שמעריכים שבעקבות הפרישה האבטלה תעלה, ומה זה בכלל חשוב שפרט לאמירות חלולות אין כל תכנית סדורה להתמודד עם גל הפליטים? העיקר שהחזה נפוח והדגל מונף!

מובילי הפרישה בבריטניה הוכיחו כמה קל להיות פופוליסט, להצהיר הצהרות ריקות מתוכן, להבטיח הבטחות חסרות היתכנות ובסיס. הם הוכיחו כמה קל להרוס. הלאומנים הבריטים זרקו את הכדור שלהם על הרצפה ושברו אותו. אחרי ניצחון הפופוליזם, נראה אותם בונים כדור חדש ושיהיה גם טוב יותר.