מה עומד מאחורי המלחמה של יעלון ונתניהו?

הדברים שאמר יעלון למפקדי צה"ל היו בניגוד מוחלט לעמדת ראש הממשלה ומעלים שאלה גדולה: מדוע בחר לצאת בגלוי נגד נתניהו? לשאלה הזו ולהתנהגותו של השר שלוש תשובות אפשריות שנעות בין אסטרטגיה, טקטיקה ושחרור לחצים של הפיקוד הצבאי. אז מה מניע את שר הביטחון?

מה מניע את שר הביטחון? (פלאש 90 - יהונתן סינדל)

סימן שאלה גדול מרחף מעל העימות האחרון בין נתניהו ליעלון. סימן השאלה הזה נוגע להתנהלות האישית והתדמית הציבורית של שר הביטחון. יעלון נתפס כ-"בוק", קצת "עצי", קצת מגושם, ישר, אדם שלא נתון למניפולציות ולא עושה תעלולים.

לעדכונים נוספים ולהעברת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

לכן, כשבוחנים את התקרית האחרונה שלו מול ראש הממשלה נשאלת השאלה: מה רצה שר הביטחון? מדוע הוא פתאום זרק גפרור לאדי הדלק שבינו לבין החלק הקשה בליכוד? בינו לבין ראש הממשלה?

הוא הרי במו פיו הדגיש והפנה את הזרקור אל העובדה שקציני צבא צריכים להגיד ביקורת ולומר את שעל על ליבם, בניגוד גמור למה שאמר נתניהו. בכך, הוא יצא נגד הביקורת החריפה של ראש הממשלה על דברי סגן הרמטכ"ל יאיר גולן.

הכל התחיל לפני כשבוע, אז דיווחנו כאן בחדשות 2 על ההתרחקות בין השניים, כשבישיבת הממשלה, נתניהו הפטיר: "אני לא מאלה שנותן גיבוי באופן אוטומטי, מזה נגמלתי". שרים בליכוד אמרו שהוא מכוון את המסר לעבר יעלון ש"זולג" שמאלה, בעוד נתניהו שומר על הבסיס הפוליטי בימין.

(חדשות 2)

לאחר מכן השניים מצאו עצמם בעין הסערה של דוח המבקר. הם שטו באותה סירה מטווחת, והיו על הכוונת של הביקורת שעוד צפויה על התנהלותם - והנה, שבוע אחרי פרשת סגן הרמטכ"ל, יעלון שוב מבעיר את המדורה.

סימן השאלה המרחף יכול למצוא את פתרונו בשלושה נתיבים אפשריים.

יעלון כשסתום הלחץ של הפיקוד הצבאי

יעלון במצוקה מכיוון שהביקורת של נתניהו כלפי הצבא, יוצרת תסיסה בקרב קציני צה"ל. יעלון שומע ביקורת חריפה של דרגי הפיקוד ולא רק מאנשי המטכ"ל, אלא גם הדרגים הנמוכים שמרגישים תחת זכוכית מגדלת ולחץ פוליטי שמסרס אותם.

הימין שססמתו תמיד הייתה "תנו לצה"ל לנצח" למעשה התכוון ל"תנו לצה"ל לכסח" - ואומר לקצינים פחות או יותר את המסר הזה, או כך לפחות זה נתפס בעיניהם: התפקיד שלכם הוא להרוג ערבים, לשמר את הכיבוש ולהגן על ההתנחלויות, אל תדברו, תסתמו את הפה ותעשו מה שנאמר לכם. לקולות אלו, של מצוקה יעלון נתן ביטוי והחליט כי הוא ישמש שסתום ללחצים ולתחושות הקשות בדרג הפיקוד הבכיר.

דרכו כדרך רגב? (רויטרס, פלאש 90)

הבחירה הפוליטית אסטרטגית והדרך אל היעד

יעלון מזהה שדרכו בליכוד מגיעה לסיומה. בספרו "דרך ארוכה קצרה" הוא כותב על כך שאסור לדבר על "פיתרוניזם" ו-"עכשיויזם" אלא לקחת דרך ארוכה כדי להגיע ליעד. הוא מאמין בליכוד ובדרכה ולעולם לא פזל לאף מפלגה אחרת, ולכן להאשימו מראש, כפי שעשו כבר דוברי ימין למיניהם היא לא הגונה.

עם זאת, ייתכן שהוא מבין שדרכו בליכוד הנוכחי של רגב, אלקין, ולוין תהיה ארוכה ולא קלה ואיתה ככל הנראה גם לא יגיע ליעד. הוא מזהה אפשרות והזדמנות לייצר קהל חדש, מתון, קהל של דן מרידור ובני בגין.

יעלון רוצה לאגד סביבו קהל של מצביעי ימין מתון שרצו אדם שפוי, ערכי ו-"ז'בוטינסקאי". הוא לא בהכרח בדרך ל-"יש עתיד", "כולנו", או המחנה הציוני, אבל הוא בהחלט מזהה את הפוטנציאל של יצירת קהל עצמאי לעמדותיו השנויות במחלוקת במרכז הליכוד ההולך ומקצין.

ליברמן יכנס לנעליו הגבוהות?

טקטיקה פוליטית פשוטה: ביצור מעמדו במשרד הביטחון

בימים האחרונים מדברים על שינוי הרכב הממשלה והכנסת המחנה הציוני לממשלת אחדות. מנגד, יש ציר ימני שכולל את איילת שקד, שבח וייס ויוסי דגן שפועלים למצוא אלטרנטיבה למחנה הציוני בדמותו של ליברמן (כך פרסם זאב קם בעיתון מקור ראשון).

כלומר, משאלתם של שקד וחבריה היא להביא את ליברמן לתוך הממשלה. הוא מצדו כבר הבהיר שיכנס רק אם יזכה לכהן כשר הביטחון. יעלון מזהה את האפשרות הזאת כקלושה, אך אפשרית. למעשה הוא אומר לנתניהו: אני יכול להיות שר ביטחון צייתן שיהווה את השכפ"ץ שלך מול המצב הביטחוני ופיגועי הטרור בשטחים, אבל אם אתה חושב להחליף אותי זה בהחלט יכול להשתנות.

הדברים של יעלון לכן, יכולים להוות פיצוץ קטן ומבוקר, שמטרתו לייצב את מעמדו ומיקומו כשר הביטחון. שיחת הבהרה לפיכך, תהיה לא שיחת פיטורין אלא ביצור במעמד ובתפקיד.

סימן השאלה הגדול הזה מעל יחסי השניים, מעניין שבעתיים כאשר מדברים על דוח המבקר בעניין "צוק איתן". כאן יעלון ונתניהו קשורים אחד בשני והתנהלותם בימים הקרבים תרמז לנו כמאמר הקלישאה: האם הם תלויים זה בזה, או שיהיו תלויים זה לצד זה.