המדינה בגדה בחקלאים

דורות של חקלאים התיישבו לאורך גבולות ישראל ובעבודה קשה הפריחו את השממה, גידלו תוצרת מפוארת וסיפקו גאווה לאומית. אבל היום הם ניצבים מול שוקת שבורה כשהם מנסים להילחם על עתיד המשקים אל מול רפורמות שאושרו ומאיימות להחריב את הענף. ניר דבורי על הפניית העורף של הממשלה, שהורסת את פרנסתם של עשרות אלפי חקלאים

הפגנת חקלאים נגד הרפורמות (דביר וולצר, חדשות 2)

האנשים שמכירים את המירוץ להספיק ולזרוע את השדות לפני הגשם הראשון, את הריח המיוחד שעולה מאדמה שרגביה נרטבים בטיפות ראשונות, או את ההשכמה לעוד חליבה בארבע בבוקר - מספרם הולך ומתמעט, ולאף אחד לא אכפת.

איפה שר החקלאות אורי אריאל? למה קולו לא נשמע? למה הוא נלחם במי שנלחמים על אדמת הארץ הזאת כבר כמעט מאה שנה - יותר מגילה של המדינה, יותר מגילו שלו?

החקלאים מאילון ומחניתה לא ברחו אף פעם - לא מהכנופיות של קאוקג'י, לא מהקטיושות, לא מחדירות המחבלים. אנשי נתיב העשרה קטפו עגבניות ואנשי עין השלושה תפוחי אדמה גם תחת מטר של פצמ"רים. במעוז חיים לא נבהלו מהפדאיון, גם לא במשגב עם.

"לא רק ערך, היא צורך קיומי" (EBAY)

אבל היום הם עומדים מול שוקת שבורה. דורות של חקלאים שגידלו תפוחים ושזיפים לתפארת במטולה, פלפלים בפארן וכותנה בעמק יזרעאל נאלצים בדמעות לוותר ולמכור שטחים ומשקים. אין פה וואקום במדינה הזאת ואם אתה לא מעבד את האדמה, ייתנחל בה מישהו אחר, כזה שלא תרצה בו ולא תוכל אחר כך להזיז אותו ממנה.

מדוע הממשלה מחריבה במו ידיה את החקלאות בישראל? איפה שר החקלאות אורי אריאל? מוחקים אנשים במקום להקים ולרומם. הפניית העורף של המדינה לחקלאים היא לא פחות מבגידה. חקלאות היא מרכיב יסוד של מדינה. תשאלו את האמריקנים - ערש הקפיטליזם. אפילו שם מסבסד הממשל את החקלאים, אפילו שם מבינים את החשיבות.

איפה מוצאים חקלאות בישראל? לאורך הגבולות. בגופם קבעו אנשי היישובים החקלאיים את גבולות המדינה. אנשיהם הם מטובי בניה של הארץ הזו. במלחמת לבנון השנייה רבע מהנופלים היו בני ההתיישבות העובדת, שמהווים בסך הכל אחוז וחצי מכלל אוכלוסיית המדינה. היום לא כדאי להיות בן ממשיך במשק ולעסוק בחלקאות. מסורת ארוכת שנים נעלמת ולאף אחד לא אכפת.

על מה נאבקים החקלאים? תחת הכותרת "יהודי לא עוקר חקלאי" הם מוחים נגד שר החקלאות אורי אריאל ומנכ"ל המשרד שלמה בן-אליהו, שלטענתם לא פעלו נגד הסעיפים החקלאיים בחוק ההסדרים.

מימוש הרפורמות, לדבריהם, יגרום לפגיעה ישירה ביישובים במרחב הכפרי ולסגירת מאות משקים חקלאיים וזאת, מבלי שהצרכן ירוויח דבר. בדיון של הלובי החקלאי בכנסת הביע השר אריאל תמיכה ומחויבות לביצור מעמד החקלאות במדינה, אך מנגד תמך באותן רפורמות כוחניות ולא פעל בנושאים כמו העסקת העובדים הזרים, או ביטול מס המעסיקים.

החקלאים גם ביקשו למחות נגד אי הטיפול בנושא פערי התיווך, שפוגע בחקלאים ומהווה זרז מהותי ליוקר המחייה. מי שקונה ברשתות המזון פלפלים ב-18 שקל לקילו אפילו לא יודע שהחקלאי קיבל עליו שקל וחצי, השאר הלך למתווכים.

לא שווה להיות חקלאי במדינה. לא רק שזה לא כדאי כלכלית, אלא שגם אף אחד לא יתמוך בך. תשאלו את חקלאי עוטף עזה כמה הם היו צריכים לרדוף אחרי משרדי הממשלה עד שאלה הואילו בטובם לפצות על נזקי "צוק איתן", "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה".

ניר דבורי

מתי ביקר השר אריאל בסמר ובאיילות, בעידן ובכרם שלום, בגשור ובמרום גולן, בכפר יחזקאל וברם און, במושב פטיש ובמושב יתד? האם אי פעם לחץ יד מגוידת עם לחיצת ברזל. האם העז להישיר מבט לעיניים צרובות משמש ורוח. מה הוא יודע על האנשים האלה שאף אויב ואף שרב או בצורת לא שברו את רוחם?

יש שיגידו שמדובר בבכי מוגזם, בפינוק של עשירים - הם לא מבינים. ממש לא מבינים. שייסעו במשעולי הארץ ויראו את המשקים העזובים בבקעה, את החממות הנטושות בחבל אשכול, את חקלאי מטולה שעדיין צועדים במטעים שלא שווה לקטוף את תוצרתם.

מה יודע השר על החקלאות הישראלית ועל שמה שהולך לפניה בעולם. העולם משנה את פניו - דמוגרפית ואקלימית - ודווקא כאן ידעו להמציא ולפתח זני ירקות ותבואה חסונים, ייחודיים.

העולם התקנא ביכולות הישראליות

העולם התקנא בנו והיכולות הישראליות נמצאות בכל מקום - מאוסטרליה ועד מדינות המפרץ. כל זה לא מעניין את השר. ואולי כדאי שיעניין. החקלאים הם מגדולי הפטריוטים, שיישאל את אנשי ה"שומר החדש" שגם היום ב-2015 מעבדים את השדות ביום ושומרים בלילה מפני גנבים ומתנכלים.

בסוף מדובר על אנשים. חקלאות, במיוחד בישראל, היא לא רק ערך, היא צורך קיומי. כלכלת ישראל מתנהלת ככלכלת אי (מתוקף שכנינו לאורך השנים). מלאי החיטה שמוחזק בישראל למשל, מספיק ל-30 ימים.

אחר כך, כשרקטות ישביתו את נמלי אשדוד וחיפה מי יביא לפה חיטה? רק חקלאות איתנה תאפשר זאת. כדאי שממשלת ישראל תתעשת, לא הכל זה כלכלת שוק.

במדינת ישראל, שיעור התמיכה במגזר החקלאי, עוד בטרם הגזירות הנוכחיות, הוא השיעור הנמוך ביותר של סיוע לחקלאות מכל מדינות המערב המפותחות. אלו נתונים מסמרי שער.

היעלה על הדעת שמדינות ב-OECD ללא בעיות ריבונות ופיתוח הקרקע יתמכו בחקלאים יותר מאשר בישראל. אין ברפורמות הללו כל בשורה צרכנית, אלא מכת גרזן על פרנסתם של עשרות אלפי חקלאים וחיסול אמצעי ייצור עבור יישובים שלמים בפריפריה. אותנו לימדו שחקלאות היא ערך, שעל אדמה נלחמים ולא עוזבים.