לחכות שיילך, ייקח כמה שייקח

הבחירה כיצד להגיב לבחירתו של ארדואן לנשיא טורקיה אינה קלה. יותר מלדרוש צעדים היסטריים מהפוליטיקאים, אסף יחזקאלי מציע לישראלים לעשות את הבחירה שלהם

לשים במקפיא. ארדואן (רויטרס)

ההתלבטות היתה לא קלה. בירושלים נדרשו להחליט מה לעשות כשהפוליטיקאי הזה, אחד שפעם דווקא נהג בסדר בישראל, אבל לפתע התברר שהוא נגוע - נבחר לתפקיד הרם בארצו. אנטישמיות היתה מילת המפתח בדיונים בירושלים על ההתפתחויות החדשות. ישראל החליטה לבסוף לנהוג במתינות ובמידתיות: שגרירנו הוחזר מהבירה, והיחסים נכנסו לסוג של הקפאה. תיירים ישראלים רבים העדיפו, מבחירה חופשית, שלא לפקוד את ארצו היפה, ובחלוף חמש שנים, עת עזב את התפקיד, הסכימה ישראל לשלוח חזרה את השגריר לשם, ונשיאנו הסכים לקבל את כתב ההאמנה לשגרירם שהוחזר אלינו בתגובה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

השנה היתה 1986, והמדינה שהיתה על הכוונת אז היתה, כמובן, אוסטריה. קורט וולדהיים, מזכ"ל האו"ם לשעבר, התברר אט אט כמי ששיפץ את קורות החיים שלו והסתיר עבר בוורמאכט. העם באוסטריה בחר בו לנשיאו, אף שענן כבד של ביקורת בינלאומית התאבך מעליו. ועדת היסטוריונים בינלאומית ישבה על המדוכה וקבעה כי אמנם וולדהיים היה חלק ממכונת המלחמה הנאצית, והמידע אודות עברו הצליח לדלג על תקופת כהונתו כמזכל האו"ם, אך כפי הנראה לא ירה יריה אחת ולא נגע בזבוב. ארצות הברית הכריזה עליו באופן לא רשמי פרסונה נון גראטה, וכף רגלו לא דרכה עוד לא בוושינגטון ולא במטה האו"ם. היו בעולם שאמרו, "זה לא מאד משנה כי באוסטריה הנשיא הוא סמלי ולא מדובר בקנצלר"; ברם, במדינת היהודים ההתפלפלות היתה מיותרת - עם איש כזה לא מתפלפלים, עוזבים אותו ואת ארצו במנוחה ומחכים שיילך. ייקח כמה שייקח וייארך כמה שייארך.

ברור כי אין דין רג'פ טאייפ ארדואן כדין קורט וולדהיים, ואין דין מי שפיו משטמה גזענית כמי שידיו חתמו על מסמכים בשירות הצבא הנאצי. אך מאחר שנשיא טורקיה הבא יהיה דמות משפיעה הרבה יותר מנשיא אוסטריה בשנות השמונים, יש מקום להשוואה, בחינה של תוחלת התועלת ונקיטת צעדים דומים.

מהפוליטיקאים שלי אינני מצפה להרבה. לדבר נגד ארדואן הם יודעים, זה תמיד פופולרי. נראה אתכם מפצים את תעשיות הביטחוניות על ביטול חוזים ששולמו מול טורקיה. או מטילים מכסים מפתיעים על תוצרת טורקית.

מאמריקה אני מצפה למעט יותר. אובמה, למשל, יכול להחליט לשים את נשיא טורקיה הבא במקפיא. אם ינזוף בטלפון או יסרב בנוסף ללחוץ את ידו בועידת נאט"ו הבאה, אין הבדל גדול. כמו במקרה קורט וולדהיים, הקונגרס עשוי להיות זה שייזום צעדים סמליים כלפי ארדואן, ונשיא ארה"ב  - רגע לפני בחירות אמצע הקדנציה האחרונות שלו - ייגרר אחריו המחוקקים. אם ישתנה המצב הגיאו פוליטי וארה"ב תזדקק שוב לטורקיה מול סוריה או מול איומי דאעש בעירק, חזקה על אובמה שישתף איתה פעולה במידה המינימלית שדרושה.


האחריות נופלת על כתפי האזרח לא פחות מכתפי המדינה

הישראלים יכולים לבחור לדלג על נופש באנטליה המפנקת או באיסטנבול היפהפיה. קחו בחשבון, שהנופש הזול הבא שלכם עשוי להיות יקר אם תיתקעו שוב בטורקיה והטורקים יגררו רגליים בלעזור לכם להגיע הביתה. עלות מול תועלת. בסוף תמיד תגיעו לארץ, גם אם זה אומר להיתקע יומיים בטרמינל באתונה בדרך.

הישראלים יכולים לבחור שלא לטוס בטורקיש איירליינס. מדובר כידוע בחברת תעופה מצויינת, עם שפע קונקשנים לא יקרים לכל העולם, אוכל טוב, מטוסים חדשים ועוד. הבחירה בידינו. אפשר להמשיך ולהתפלפל מדוע לא תחרים ישראל את טורקיש בתגובה לכך שאל על מנועה מלטוס לטורקיה (הטורקים הערימו קשיים על סידורי הביטחון), ואפשר פשוט לבחור לא לטוס שם. תרצה טורקיש לחתוך מחירים בחצי? יעשו הנוסעים את החשבון לעצמם - תועלת מול סיכון - ויבחרו.

אסף יחזקאלי (חדשות 2)

הישראלים יכולים לבחור שלא לקנות תוצרת טורקיה, וגם כאן אני האחרון שיקרא לחרם מאורגן. שימשיכו מצידי לייבא לארץ אלפי מקררים של BEKO, או טלוויזיות זולות של VESTEL; שיתמלאו המדפים ברשתות השיווק להתפקע בשפע מכונות כביסה טורקיות - אני, מבחירה, על אלה, מוותר. במכוניות, אגב, הבחירה קשה יותר - תאגידי הרכב הבינלאומיים מרכיבים לא מעט מכוניות בטורקיה, אבל יכול הישראלי בבואו לסוכנות הרכב לשאול - מה יהיה כתוב ברישיון בתור מדינת הייצור? ולבחור להעדיף את הסופר-מיני השובבה הבאה שלו מבין אלה שמורכבות בצ'כיה או בספרד.

הישראלים יכולים לדבר עם החברים שלהם באירופה. אירופה אמנם עסוקה כרגע בכאב ראש גדול יותר - מה לעשות מול רוסיה, שותפת סחר גדולה הרבה יותר מטורקיה. הקנצלרית מרקל צריכה להבטיח אספקת גז שוטפת לחורף הבא, ואזרחיה לרוב ממילא מעדיפים את הפולקסווגן פולו המקומית על פני היונדאי i20 שמורכבת בטורקיה, אבל אפשר לדבר איתם. להסביר להם שהאיש שאותו חשבו לצרף לאיחוד האירופי יוקד משנאה כלפי ישראל, מצר את רגלי העתונאים בארצו, ומסניף את מה שזה לא יהיה - הדברים שדיקטטורים לוקחים לריאות בראשית דרכם וגורמים להם לנאום שעות על גבי שעות נגד כל שאר העולם, הרי גם בזה ארדואן מצטיין.

נעשה את הבחירה שלנו, ניקח נשימה ארוכה, ונחכה עד שיילך האיש הזה וישאיר את טורקיה לבחירה הבאה של אזרחיה. ייקח חמש שנים? שייקח.