לאף אחד אין אינטרס למלחמה

המתיחות הגוברת בגבול הצפון לצד פעולות התקיפה המיוחסות לצה"ל בסוריה, עלולה להוביל בעתיד הלא רחוק להתלקחות של הגזרה כולה. בינתיים מעדיפים כל ארבעת השחקנים - סוריה, חיזבאללה אירן וישראל - להמשיך ולהתכנס אל "מרחב ההכחשה", שבו לאיש מהם אין אינטרס להצית את האזור, לפחות בינתיים

לכולם נוח בינתיים להכחיש. תקיפת בסיס בסו

האביב הערבי וההתכתשות בתוך סוריה, בין אם נרצה ובין אם לא, לוחך כצפוי גם את הגבול הצפוני ואת האירועים של הימים האחרונים בגזרה. גם אם הם אינם חדשים, הם מבססים את התחושה שקשה יהיה להישאר מחוץ למשחק האלים גם אם זה ממש לא תואם את האינטרס הישראלי.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של רוני דניאל

מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973 והכרזת הפסקת האש בחזית הסורית, שרר שקט ברמת הגולן. זו הייתה התחושה, אלה היו העובדות, ומאז באו שורה של אמירות בנוסח "אסד האב שומר על הפסקת האש ודילול הכוחות". אז זהו, זה ממש לא כך. נכון, אסד כדרכו העדיף לשמור על גבולה של סוריה וישראל ברמת הגולן במצב של שקט מנומנם – זאת בעיקר כדי שלא להיחשף לפעולות גמול ישראליות – אבל במקביל, הוא (ובעיקר בנו) דאג לייצר לישראל בעיה ביטחונית מגבול לבנון כתחליף נוח מבחינתו. כך למשל הלך ונבנה הכוח הצבאי של חיזבאללה, שמקבל את מרבית אמצעי הלחימה שלו ישירות ממחסני הצבא הסורי.

כעת מסתמנת מגמה של איחוד החזיתות האלה, אך כדי שזו תתאפשר נחוץ כאן גורם שיאחד אותן ויקיים בהן היגיון מבצעי אחד ומטרה מוגדרת אחת. בעוד שאסד הבן לא מסוגל לכך במצבו, כמו גם חיזבאללה, מי שמכתיבה את הטון היא אירן, שנתפסת כגורם המרכזי שמאפשר את המציאות בחזית הצפון, הן בגזרה הסורית והן בגזרה הלבנונית.

רוני דניאל (חדשות 2)

ישראל שבה והצהירה – גם אתמול על ידי שר הביטחון – שמדיניותה בהקשר הזה הייתה ונשארה למנוע מעבר של אמצעי לחימה מתקדמים מסוריה לידי חיזבאללה בלבנון. שורה של הפצצות אוויריות ליליות יוחסו בדרך כלל לישראל, כשהמטרות כולן הן בדיוק מה שהוצהר בפומבי על ידי ממשלתה: סיכול העברת נשק מתקדם נגד מטוסים וכלי שיט, וכן טילים ארוכי טווח בעלי כושר פגיעה והרס גבוהים.

מרחב ההכחשה נוח לכולם

לכל הצדדים במשוואה הזו נוח להתכנס למה שמכונה "מרחב ההכחשה". באותה המידה שבה ברור לכולם מי היה אותו חיל אוויר אלמוני שהפציץ בלילה מטרות בלבנון, ברורה גם ההבנה שבעיתוי הזה לא נוח "לעשות מזה עניין". מי שמכתיב כאן שוב את הלך הרוח זו אירן ומפת האינטרסים שלה, ובראשם שמירה על שלטון אסד המהווה שותף מרכזי בציר טהרן-דמשק-חיזבאללה בלבנון. זו הסיבה שבגינה לאחר פעולה התקפית המיוחסת לישראל מגיעה תגובה מינורית שכזו מצד סוריה, שמבקשת כאילו להתכחש למציאות ולהמשיך מאותה הנקודה שקדמה להפצצה – שעליה ישראל אינה נוטלת אחריות, ועליה סוריה וחיזבאללה אינן מטילות את האחריות.
 

ההבלגה לא תוכל להימשך זמן רב. תקיפה בסור

ברור אפוא כי המציאות המתוארת היא שברירית מאוד, שכן קשה לראות מצב שבו המשך פעולות של הפצצת מצבורי טילים ותחמושת תשאיר את כל השחקנים בזירה במרחב ההכחשה המדובר. ככל שהזמן ינקוף ויביא עמו עוד פעולות שכאלו, לא יוכלו סוריה, חיזבאללה ואירן להמשיך במדיניות ההכחשה והתגובה המתונה לאורך זמן – כשגם ישראל מצדה לא תוכל להרפות מן המאמץ לסכל העברות נשק, כפי שהכריז אמש שר הביטחון.

לאור האמור ברור לגמרי שאנו נמצאים בתוך תסריט שיוביל להתכתשות רחבה יותר. האינטרס הישראלי הוא להימנע, כמו גם האינטרס של אירן-סוריה-חיזבאללה מלפתוח חזית בצפון בכפוף לאינטרס המרכזי של ביצור שלטונו של אסד. עם זאת, במקומותינו כבר קרה לא אחת שהתכתשות רבתית לא נבעה מאינטרס אלא ממציאות שכל הצדדים נסחפים לתוכה – על אף שלא ביקשו זאת.

החודשים הקרובים בגבול הצפון יהיו בוודאי מתוחים והאזור כולו ינוע על סף אותו תרחיש של התכתשות רחבה, שייתכן ויתממש גם אם אחד מהשחקנים לא רצה בה.