מה היה קורה אילו נשים היו שולטות בעולם?

נתונים אמפיריים מעידים כי מנהיגות נוטות להשתמש פחות באלימות, ואף עוסקות יותר בנושאי רווחה, חינוך, בריאות ובחקיקה מקדמת שוויון. יחד עם זאת, בשנת 2015 נשים שנואות יותר, נבחנות יותר ומשוקצות ביתר קלות. נטעלי שם טוב בטור מיוחד ליום האישה הבינלאומי

המקום היחיד שמור לקצרנית (לע"מ)

ב-1915, לא כל כך מזמן, הסופרת האמריקנית, שרלוט פרקינס גילמן, הדהימה את העולם כשהציעה עולם אחר. בספר שלה "הרלנד" (הארץ שלה) תהתה גילמן איך הייתה נראית חברה שנשלטת על ידי נשים. גילמן כתבה רומן אוטופי. מאה שנים לאחר מכן הוא עדיין מתאים יותר למדף המדע הבדיוני. אבל השאלה "מה היה קורה אם נשים היו שולטות בעולם" ממשיכה להעסיק רבים.

עקבו אחרי נטעלי שם טוב בטוויטר

הבדיחה אומרת שהעולם היה צועד קדימה כי נשים לא יודעות לעשות רוורס, שלא היה רעב כי היו קוראים לזה דיאטה וגם שהעולם היה נקי יותר, אם רק הגברים שנשארו, לא היו עוברים ברטוב. אם לשפוט לפי כל אלו העולם על פי נשים היה לא פחות ממאה אחוז, לפני הנחה. אפשר היה להיעלב מזה. אבל האמת היא שהנתונים מעליבים הרבה יותר מכל בדיחה. עם כל הכבוד למאבק הפמיניסטי, ולביונסה, גברים עדיין מנהלים את העולם.

אחת התשובות הנפוצות לשאלה מה היה קורה אם נשים היו שולטות בעולם היא שלא יהיו עוד מלחמות. היא מתבססת על נתונים אמפיריים שמעידים כי מנהיגות נשית משתמשת פחות באלימות. נשים עוסקות יותר בנושאי רווחה, חינוך, בריאות, ילדים ומשפחה, ואף מקדמות חקיקה מקדמת שוויון. בארץ למשל, הדבר מתרחש מבלי שהורשו אי פעם להתקרב למשרד האוצר, הביטחון והפנים. הן משכילות יותר, פושעות פחות, ומעורבות פחות בתאונות דרכים. הן הראשונות לאמץ חדשנות, לפתח דיאלוג ולחתור לגישור ובעיקר מביאות אל שולחן ההחלטות גיוון, שיקולים ודפוסי חשיבה אחרים.

ולמרות כל אלו, נשים לא נלחמות פחות. הן שנואות יותר, נבחנות יותר, משוקצות ביתר קלות. הן נשפטות על מוסר כפול, על אימוץ דפוסיים גבריים, על הבחירה לנטוש את הילדים בבית או את שאר הנשים מאחור. די להעיף מבט ברשימה החלומית של מדליקי המשואות שאישרה הבוקר שרת התרבות הפורשת לימור ליבנת, שידעה בעצמה מיזוגניה מהי. כמעט כל נושאות הלפיד השנה הן נשים שנאלצו להיאבק, להפנות עורף למגזר שלהן. ללכת נגד, לקרוא תיגר על הממסד הצבאי, הדתי, האקדמי. לספוג נאצות. לעמוד למשפט ציבורי. להילחם.

נטעלי שם טוב

המקום שמור לקצרנית

גם בשנת 2015 נשים בעצם נלחמות יותר. הן נלחמות על מקומן, על מעמדן, לפעמים ממש על החיים עצמם. מספרן של נשים בפרלמנט הישראלי למשל מגרד בשיאו את הרבע. בבחירות הקרובות, לראשונה מזה זמן רב,הייצוג הנשי לא צפוי לגדול או אפילו להיפך. סביב שולחן הקבינט הוא שמור עדיין רק לקצרנית.

האמירה שתהיינה פחות מלחמות היא כמעט העלבה בישראל, שיח מדיר, שמדיף ריח של פחד מניסיון פוטש, משאיר את ענייני הביטחון לגברים בלבד ורומז שנשים לא יודעות להיאבק על האינטרסים שלהן. המהפיכה הפמיניסטית, אולי המהפיכה החשובה ביותר של המאה האחרונה, היא מהפיכה של לוחמות. כברת הדרך שכבר עברנו היא משמעותית. וגם אם ארוכה הדרך ורבה הדרך, נעבור בה יחדיו. כאלו אנחנו הנשים. עד שבאמת ייגמרו המלחמות.