אסון הכרמל כמשל לתקציב הביטחון

הקושי להגדיר את תפיסת הביטחון של ישראל ישפיע לא רק על תקציב הביטחון, אלא על העתיד של כולנו. האם הממשלה מסוגלת לקבל החלטות קשות ולתפוס פיקוד? ניר דבורי מסכים שמערכת הביטחון צריכה להתייעל, אך מדגיש כי היא מוכרחה להוביל. אם האוצר ימשיך לדרוש קיצוצי ענק – אסון הכרמל עלול להיראות כמו חזרה גנרלית

המאבק על תקציב הביטחון עובר כאן (רויטרס)

כשמנסים להגדיר את תפיסת הביטחון שלנו, מבינים שיש כאן בעיה: לישראל אין תפיסת ביטחון באמת ובכלל לא בטוח שיש סיכוי לבנות תפיסה כוללת כזו. הממשלה מתקשה מאוד להגדיר מה היא רוצה ועד מהרה צצים סעיפים דרמטיים שאין עליהם הסכמה פוליטית.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

סוגיית הגבולות, לדוגמה, צריכה להיות מוגדרת. אם רוצים לבנות תכנית הגנה למדינה - זו צריכה להיות נקודת ההתחלה. גם השאלה האם ישראל תהיה מדינה יהודית או דו לאומית תשפיע מיד על תפיסת הביטחון שלה. היות שאין תפיסת ביטחון שניתן לפעול לאורה, והפוליטיקאים מסרבים או לא יכולים להגדיר אותה - המציאות היא שמכתיבה לישראל את תפיסת הביטחון.

אז מה בכל זאת ניתן לעשות? ניתן להגדיר נושאים שהם קונצנזוס. ישנם כמה נושאים מרכזיים כאלה. אחד מהם הוא "המים הכלכליים של ישראל", התגלית שתשנה את המעמד הגיאו-פוליטי של ישראל - עתודות הגז שצפויות להעשיר את קופת המדינה בעשרות מיליארדי דולרים. על הנכס האדיר הזה חייבים להגן - דבר שהצבא יודע לבנות, להיערך, לתכנן ולהוציא אל הפועל.

שיגור לוויין אופק 10 (משרד הביטחון והתעשייה האווירית)

כדי להישאר רלוונטיים - צריך להוביל

דוגמה נוספת היא מערך הסייבר הלאומי. הסייבר הוא עמוד טווח בכל מה שקשור ליכולות המדינה באיסוף מידע, בתקיפה (מי אמר תולעת ה"סטוקסנט"?) ובהגנה על יכולות קריטיות של ישראל בשגרה ובחירום. כל העולם משקיע בכך וגם כאן ברור שישראל צריכה להוביל את התחום אם היא רוצה להישאר רלוונטית.

נושא נוסף הוא תחום החלל - פיתוח, ייצור ויכולת עצמאית של שיגור לווייני ביון ותקשורת. מלבד זאת, תעשיית החלל היא קטר טכנולוגי שמקדם וממריץ גם את שוק ההיי טק האזרחי. הרבה ממה שפותח תחילה לצרכים צבאיים מוצא שימוש גם במוצרים אזרחיים שמהם נהנים כולנו. ואם כל זה לא מספיק, הרי שזה מייצר אלפי מקומות עבודה בתחומים הכי מתקדמים שיש.

הסכמה מקיר לקיר מקבלת גם מערכת ההגנה הרב שכבתית: כיפת ברזל, שרביט קסמים והחץ. אלו הם רק כמה מרכיבים קריטיים בתפיסת הביטחון של ישראל, אבל כדי לתת להם מענה צריך כסף.

הסקאדים תפסו את ישראל בהפתעה 

כל הנושאים הללו מצריכים השקעות גדולות - מרבית הפרויקטים האלה הם רבי שנים ויקרים. איך ניתן לתת לזה פיתרון? הצבא צריך להציג התייעלות - למשל הירידה דרומה וקיצוץ במערכי הצבא ה"קלאסיים" - חטיבות ואוגדות שיריון למשל ומפקדות. כמו כן יש למצוא מימון חיצוני ושיתופי פעולה בינלאומיים, על מנת להנות מהמוצרים ומהיכולות מבלי להגדיל את תקציב הביטחון המתכווץ.

בחודש מרס 1988 הונח על שולחנו של שר הביטחון דאז, יצחק רבין, מסמך מסווג. כותרותו הייתה: "סודי ביותר. הנידון: איום הטק"ק (טילים בליסטיים)". כותב המסמך מעולם לא נחשף. "יש להפנות תשומת לב ומשאבי פיתוח לנושא הטק"ק", כתב אז מנכ"ל משרד הביטחון דוד עברי. "הדרך לעשות זאת היא באמצעות פרויקט 'כרמל' (פרויקט מלחמת הכוכבים המשותף לישראל ולארה"ב). הערכת שדה הקרב העתידי שהציג צה"ל בנושא הטק"ק איננה אמינה. האיום על התשתית האזרחית הוא בעל אפקט קריטי ואני ממליץ לטפל בכך בפרויקט חירום".

בצה"ל התנגדו, כמובן, כי זה עולה כסף. חיל האוויר לא היה מוכן להשקיע במה שאינו מכיל טייסים (וכך עשה גם בתחום הלוויינים והמל"טים). מי שהציל את הפרויקט היו האמריקנים, שמימנו את ראשיתו של פרויקט "החץ" ולולא מימון זה, המערכת לא הייתה קיימת. שלוש שנים לאחר מכן פרצה מלחמת המפרץ וסקאדים נורו לעבר ישראל המופתעת. המטה הכללי היה המום, אז עוד לא הייתה להם תשובה. לכולם היה ברור שיש צורך במענה יעיל ובהקדם.

אסון הכרמל - רק חזרה גנרלית? 

מלחמת המפרץ הייתה דוגמה לצורך בחשיבה מוקדמת, יכולת זיהוי של איומים, מציאת פתרונות טכנולוגיים וכמובן - הדרך לממן אותם, גם אם הם רבי שנים. דרך אגב, מימון חיצוני לפיתוח מערך לווייני הביון של ישראל נמצא גם הוא (כי חיל האוויר התנגד) והוא סודי (וחוקי) עד היום - אחרת לא הייתה לנו גם את היכולת הזאת.

באירוע השריפה בכרמל מצא מבקר המדינה את משרד האוצר כאחד האשמים העיקריים שהביאו לכך שהאסון לא נמנע. האוצר מנע העברת תקציב שאושר בממשלה למערך כיבוי האש והתנה את העברת הכסף בביצוע רפורמה במערך הכיבוי. משרד הפנים לא יכול היה לבצע את הרפורמה שדרש האוצר מבלי שהאוצר יטפל בכך, ומכאן שתקציבים עוכבו והכל נתקע: לא נרכש מלאי חומרים לכיבוי האש והתוצאה הייתה אובדן חיי אדם ונזקים שעלו עשרות מונים על התקציב שהתכוון האוצר לחסוך.

האוצר נטל לעצמו את הסמכות מהממשלה והוא מחליט על דעתו מה לעשות, אבל האחריות אינה עליו אלא עדיין בידי אותו גורם ממשלתי המופקד על הנושא. כך גם מתנהל האוצר כיום מול מערכת הביטחון - מצד אחד הוא דורש קיצוץ והתייעלות ("אחרת לא תקבלו תקציב") ומצד שני הוא מתחמק מלקיחת אחריות.

ניר דבורי (חדשות 2)

בצה"ל ובמשרד הביטחון מבינים הפעם היטב, כך נראה, שיש לבצע שינוי, וגם נוקטים צעדי התייעלות משמעותיים - אבל החיסכון אינו מכסה את הבור שנוצר. כך, באין מכריע (קרי הממשלה והעומד בראשה) בנוגע למה חשוב ועל מה ניתן לוותר כשבאים להגדיר את תפיסת הביטחון של ישראל - נראה שאסון הכרמל הוא רק חזרה גנרלית לקראת התהליך שמוביל האוצר מול מערכת הביטחון.