47 שנים לאיחוד ירושלים? רק כמעט

כבכל שנה מגיע החג של הבירה ויחד איתו מגיעות הסיסמאות הרגילות על כך שהיא לעולם לא תחולק, אבל האמת היא שהעיר רחוקה מלהיות מאוחדת. הארנונה בשמיים, הדיור יקר, ההגירה השלילית נמשכת וגם הפרנסה לא מספיקה. לא היה מזיק אם היו שר או שניים שבפועל גם חיים בבירה

יוסי זילברמן (חדשות 2)

יום ירושלים מצוין היום ברחבי המדינה, וכמדי שנה הבירה חוגגת "יום הולדת", או את תאריך השחרור שלה. למרות שהעיר הגדולה בישראל הזדכתה על המדים ועל מעמדה כעיר ספר לפני 47 שנים, המצב רחוק מלהיות מושלם בעיר המאוחדת.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

במהלך השנים מאז מלחמת ששת הימים העיר השתנתה, התעצבה, שמחה ונעצבה. היום ירושלים היא כבר עיר לגיטימית בישראל, אבל כזאת שחלקים רבים ממנה נמצאים בחיכוך מתמיד זה עם זה. יש בבירה ארנונה מהגבוהות במדינה, אחוז צעירים הלומדים בחינוך הממלכתי שיורד בהדרגה, יותר ויותר תושבים שמרגישים בה עניים, ונראה כי הדבר היחיד שמנחם את התושבים הוא השלג שיורד בה פעם בשנה.

ראש הממשלה נתניהו מזכיר את מקומה המכובד של הבירה כמעט אותו מספר פעמים שבו הוא מזכיר את האיום האירני ושר הכלכלה נפתלי בנט הוא גם השר האמון על פיתוח ירושלים. רוצים לנחש כמה שרים בממשלת ישראל גרים בעיר שחוברה לה יחדיו? רק אחד, שמו בנימין נתניהו וגם לו יש בית יותר זמין בקיסריה.

הסטודנטים חוששים מהיום שאחרי סיום הלימודים

אפשר לומר שציון הנתון הזה הוא פופוליסטי ויש בכך מן הצדק, כי אין צורך להיות תושב ירושלים כדי לחזק אותה ולתמוך בתושביה. למרות זאת, היה יכול להיות נחמד לדעת שאנחנו חולקים ארנונה עם לפחות איזה שר אחד או שניים שגם מכירים ומבינים את בעיותיה היום-יומיות של העיר ולא רק לשנן מנטרות חוזרות ונשנות על בירה נצחית, שממש ממש לא תחולק, אפילו אם יבקשו יפה וגם אם יעשו לנו פרצוף כועס במיוחד.

לא פשוט להיות צעיר חילוני בירושלים, כשעל פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כ-20% בלבד מגדירים עצמם כחילונים. ההגירה השלילית מהעיר נמשכת, גם אם הואטה. יש ניסיונות אמיתיים של כוחות בבירה לשנות ולשפר את המצב על ידי פתיחה של מתחמי בילוי, גם אם הם יותר קרובים לשכונת אבו-טור שבמזרח העיר מאשר לגשר המיתרים שבכניסה לה, ומנסים להביא לאיזון בין אלו המחפשים את הבילוי גם בסופי השבוע לבין אלה ששומרים את השבת באדיקות אחרת.

נקודת אור נוספת היא יחידות דיור שהעירייה מקדמת את בנייתן בעיר יחד עם משרד השיכון כדי להוריד את ירושלים מפסגת רשימת הערים היקרות. צעירים שרוכשים השכלה בעיר במוסדות הרבים והנחשבים בה (גילוי נאות, אני אחד מהם) חוששים מהיום שאחרי, למרות שהחיים הסטודנטיאליים לא רעים בכלל. אמנם קרולינה הגיעה ליום הסטודנט, אבל אחר כך - הצורך למצוא עבודה מכניסה, לגדל ילדים בביטחון ושלווה, מזה עדיין אין מספיק בירושלים.

איך אנחנו רוצים לראות את ירושלים עוד 30 שנה?

ירושלים עדיין מהווה אבן נגף מדינית בינינו לבין הפלסטינים ואפילו ביננו לבין הירדנים, כפי שיעיד ביקור האפיפיור האחרון, והיא עדיין רחוקה מלהוות אור לגויים, במקרים מסוימים היא אפילו לא פנס. אפשר להשלות את עצמנו על העיר המאוחדת, אבל תשאלו ירושלמי ממוצע מתי בפעם האחרונה הוא ביקר בבית חנינא, כמה זמן חיילים חרדים מחליפים מדים בשירותי התחנה המרכזית בעיר מחשש שיתנכלו להם בשכונה, או את חוקרי רשות המיסים שנכנסים לפעילויות מיוחדות בשכונת שועפט כשהם מלווים בכוחות מג"ב ומשטרה. כל זה קורה בירושלים, הבירה המאוחדת שלנו לעולם ועד, לפי ההצהרות.

ההגדה של פסח נחתמת באמרה: "בשנה הבאה בירושלים הבנויה". נכון, חשוב מאוד לבנות בירושלים, כבר הזכרנו את מחירי הדיור, אבל בואו ננסה לבנות משהו יותר משמעותי. עלינו לחשוב קדימה על איך אנחנו רוצים לראות את ירושלים בעוד 20 או 30 שנה, כיצד היא צריכה להמשיך ולהוביל את ישראל ברמה הרוחנית וברמה החברתית, ולתת בה מקום של כבוד לכולם. אז, אולי, יתקבלו החלטות דרמטיות לגבי העיר ונזכור את הפתגם: "אל תסתכל בקנקן (המאוחד לעולם ועד לנצח נצחים) אלא במה שיש בו".

לפניות לכתב: yossiz@ch2news.tv