פחד ותיעוב בקומה מספר 6

שנה של הכנות, חצי שעה של פעולה כירורגית - זה הזמן שלוקח להוציא לבנה אחת מתוך קומה אמצעית של פירמידה קורסת. נוחי דנקנר ראה את הלבנה הזאת יוצאת מהמקום, ועדיין מאמין שיישאר בעל הבית. אסף יחזקאלי מביא רשמים מתוך אולם בית המשפט שבו, לשם שינוי, הפסיקו הפרקליטים להתפלפל - והאזינו להכרעה ברורה וחד-משמעית

נוחי דנקנר באולם בית המשפט, היום (אסף יחזקאלי)

טון הדיבור של השופט אורנשטיין לא הותיר מקום לספק - הוא לא קנה בש** את השגותיו של נוחי דנקנר באשר לתוקף הסדר הנושים שנבחר בידי מחזיקי איגרות החוב.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

תווי פניו של דנקנר, לעומת זאת, הותירו הרבה מקום לספק. חיוך כפוי למספר רגעים, פנים חתומות ברגעים אחרים. להבדיל אלפי הבדלות ממשפט קצב, שבו ניכר היה כי הנאשם מסובך כבר מאד עם עצמו ועם תפיסת המציאות שלו, כאן קשה לומר אם דנקנר מדחיק או מכחיש. מה שבטוח - מכיל ומקבל הוא לא.

כספיון בים של כרישים

עורך הדין כספי העביר את הדקות שלפני כניסת השופט בלעיסת מסטיק ובמבט משתאה על התקשורת שהעבירה לראשונה בשידור חי את ההמתנה - "מה לנו הבלים שכאלה במשפט האזרחי". כמה, אמרתם, עולה בימים אלה שעת פרקליט צמרת? כ-60 מהם מילאו את הספסלים, אך לא הספקתי להכפיל 600$ ב-60. הס - נוחי מסתודד עם חברו של גרנובסקי. החלטתי שאני מעדיף להרגיש כמו כספיון - קטן, זריז (עד כמה שניתן להקליד במהירות את הכרעת הדין אל כתבתנו החרוצה המשדרת מבחוץ), מוקף בכרישים שלא הייתי רוצה להיתקל בהם בשום דיון משום סוג שהוא. אני באתי כדי לראות כיצד אורנשטיין מנהל את המתפלפלים שלפניו (כבר שנה אומרים שזה קירקס מבדר עם מאלף תקיף) אך מאחר שמדובר בהכרעה ולא בדיון, הם שתקו, הקשיבו. אורנשטיין הסביר, ואפילו הדיוט כמוני, שאינו משפטן או כלכלן, הבין, מדוע אינו כבול לתקדימים מבית קודמתו בתפקיד ורדה אלשייך, וחילק בקול בוטח הוראות לרשות ניירות הערך וכונס הנכסים הרשמי. כיף לשמוע - יש שופטים רציניים בתל אביב.

בין השורות סיפר על שורה ארוכה של מכתבים שהונחו על שולחנו, מחוץ לאולם בית המשפט, והזכיר למי שלא מורגל בסדר הדין - כי מטבע הדברים עליו להתייחס רק למה שמובא לפניו בדיונים.

אסף יחזקאלי, חדשות 2 (חדשות 2)

אזרחים רבים ולא רק הם כתבו לי, הדגיש. מותר לשער שגם בעלי עניין פנו אליו. תהיתי אם האזרחית רונה דנקנר, ביתו של נוחי, פנתה אליו ברוח הסטטוס שכתבה בפייסבוק ('אל תתנו לIDB ליפול לידיים זרות'), ומה היה עונה לה אורנשטיין לו יכול היה. בתוך האולם הטיח אורנשטיין מילים קשות נגד ההיתממות של דנקנר ("הפוסל במומו פוסל"), ובכך, שיערתי, ענה גם לרונה. או לזהבה, אימו של נוחי. או למי מבעלי העניין שניסו להגיע אל ליבו של אורנשטיין בדרכים עקיפות.

דברים לזכותו של נוחי

ייאמר לזכותו, לנוחי יש רוח קרב. לא איש כמוהו ייתפס במראה של לוזר. גם על הדבקות במשימה - עד כדי פירוק IDB ובלבד שלא תיפול לציפורניים שאינם שלו - ראוי הוא להערכה ואף לקינאה. גם היכולת שלו להתעקש בראיונות על שימוש בפעלים סבילים ("נעשו טעויות"), מחשש שמא צורת הפעיל "טעיתי" תעלה לו ביוקר, לא תעבור בלא שאפו. פירמידה ואג"ח ביד הלשון. גם ההתעקשות שאין שום קשר בין חובות למחזיקי האג"ח לבין החובות הפרטיים מעניינת - אינני סבור שיש להחזיק את הדברים כנגדו, ולא רק משום שהחניון ההוא במרכז עזריאלי שממנו התראיין מתאפיין באוויר מחניק (בטח בהשוואה לקומה הארבעים ומשהו שבה ממוקם עדיין המשרד). בטוחני כי כל מי שיעמוד על השפיץ בקצה הפירמידה של גיזה לא יידע להבחין בין אורך וגובה הלבנים שתחתיו, מה לנו כי נלין על הבחנות קטנות שכאלה בין חובותיו של נוחי.

דנקנר ביקש להזכיר אמש לציבור כי לדידו, הוא עצמו הנפגע העיקרי מקריסת IDB. וואלה, לא חשתי בכך היום. השופט דיבר על מחזיקי האג"ח של IDB אחזקות, שנפגעו, על מחזיקי האג"ח של IDB פיתוח, שקרסה, על החברות התפעוליות במורד הפירמידה - שנפגעות, ודרושות הנהלה יציבה שאיננה חדלת פירעון. וואלה, צמד המילים "דנקנר הוא הנפגע" לא הופיע כאן.

אמון, אמונה, אומנות האמינות

בתום הדיון נשמע מוטי בן משה מאד בטוח בעצמו. מדוע, תהיתי, אני נוטה להאמין לו שיבצע גילוי נאות וינהל בשקיפות מירבית את הפירמידה? והרי, אין הבדל גדול בין הביטחון העצמי שלו לזה שהפגין דנקנר לאורך כל הדרך. אולי זאת נאיביות שבה חלקנו עוד קונים דברים חדשים בעטיפת צלופן. אבל יותר מזה: דנקנר קנה בביטחה ובעקביות את חוסר אמוני מזמן - בהצעת התספורת הנלעגת של ראשית הדרך, בטענה שהחברה סולבנטית מימין תוך כדי אזהרת עסק חי משמאל, באזהרה מפני קרנות זרות רגע לפני שחבר לזרים שאיש לא הכיר קודם, בחוסר הפגנת צניעות אישית, בתלונות על רגולציה לא מידתית בשוק הסלולר (בואו נתקדם), וכמובן ביניקת חלב ודבש מהחברות התפעוליות לאורך שנים, תוך ניהול חסר של דירקטוריונים שעליו הצביעו המשקיפים והמלווים מטעם בית המשפט.

ברוח ההבחנה שעשה אורנשטיין בין פגמים לפגמים מהותיים, כל אלה נראו לי מזמן פגמים מהותיים. ועל כן, בואו נ-ת-ק-ד-ם - לגנדן, לטומהוק, למחילת חובות אישיים והסדרי חובות פרטיים חדשים לגמרי. כלקוח של בנק, אני מתכוון לבדוק בשבע עיניים כיצד הבנק שלי מתכוון לגבות את החובות שלו.