למה הסופה שיגעה אותנו?

נדמה שמדברים על הסופה שהגיעה לישראל בכל מקום - ברשתות החברתיות, בין אדם לחברו ובתקשורת ההמונים. אך בניגוד למדינות אחרות, שם כל טפטוף של גשם תופס כותרות כי אין על מה לדווח, בארצנו הקטנה הגשם תופס כותרות כדי שנוכל לברוח, גם אם זה רק לכמה ימים, מכל שאר הדברים הקשים שעליהם אין ברירה לדווח

נו, אז כמה מהשיחות שלכם היום היו סביב מזג האוויר? כמה סטטוסים העליתם על זה? כמה חוכמעס בנושא הציפו את הפיד שלכם? כמה עננים יפים וכלבים עם סוודר העליתם לאינסטגרם?

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

כל ההתעסקות הזאת דורשת הסבר, בגלל שאם זה היה באוסטרליה, נגיד, אז התשובה הייתה ברורה - משעמם שם טילים, וגם קצת גשם זה כותרות. אבל אצלנו? כאילו, חסרים לנו כאן דברים להתעסק איתם? כבר פתרנו את כל הבעיות?

אז זהו, שאני חושב שזאת בדיוק הסיבה לכל ההתעסקות הזאת. כל יום אנחנו שומעים מבזקים, פותחים אתרי אקטואליה, קוראים עיתונים, רואים מהדורות, לך תדע מה יתהפך עליך עוד שעה. שר האוצר גנב את הקופה, סדאם ישלח טיל כימי ואין מספיק מסכות, אחת הטביעה את הילדים, אחד מת טרם זמנו, וחברי הכנסת שוב העלו לעצמם את המשכורת ולנו את הסעיף. התפריט הרגיל.

אילן לוקאץ' (חדשות 2)

ואז, למשך כמה ימים, מובטח לנו שחלק גדול מהכותרות הראשיות יתעסקו במטאורולוגיה. כל הדרעק נדחק הצידה כי יורד מבול, ואם עוד לא ירד, אז בוא נעריך מתי יירד. בשביל הגשם זה יום לחוץ פחד, אבל בשבילנו כולנו זאת הפוגה. הפוגה נפשית, אני מתכוון. הגשם יירד ואנחנו נרגיש כמו במדינה עם פחות צרות. בשבוע הבא נחזור לבלגנים הרגילים שלנו, אבל עכשיו זאת בעיקר הסופה: זה מעניין בדיוק בגלל שזה לא מעניין.

השאלה שלא נפתרה לי היא למה כל כך הרבה אנשים מדווחים לעולם שדעתם לא נוחה מהחזאי. הניוז פיד שלי מלא בכאלה. "הבטחתם 40 מ"מ וירדו 35, אוי אוי אוי!" וואללה? ברצינות? האסטרולוגית שראתה בכוכבים שבאפריל תפגשי את גבר החלומות, איתה את כבר בסדר? ההילר שראה בהילה שלך ארבעה ילדים, עליו אין תלונות? הרבנים המקובלים שנועצו בספרים וראו בבירור 20 מנדטים לש"ס, זה סבבה מבחינתך? אבל תזוזה של שעה וחצי במועד ירידת השלג, זה האסון המחייב זעקת געוואלד?