הרב עובדיה שלא הכרתם: גאון בתורה, בעל רגישות ואנושיות נדירות

במשך כל 70 שנות פעילותו הציבורית, נודע הרב עובדיה יוסף בעיקר בשל היותו גדול פוסקי הדור וגאון בתורה. אלא שמאחורי הקלעים, היה בעיקר אדם בעל אנושיות נדירה ובעל רגישות עצומה לסייע לכל אדם ואדם. ביום בו יובא למנוחת עולמים, סיפר מחבר הביוגרפיה של הרב על דמותו המיוחדת

גאוניות לצד רגישות. הרב יוסף ז"ל (עמוס בן גרשום, לע"מ)

הרב עובדיה יוסף שהלך היום לעולמו בגיל 93, נודע בעיקר בשל היותו גאון בתורה ופוסק מהגדולים בדורנו. אלא שבנוסף לדמותו המוכרת, הוא היה גם אדם בעל רגישות עצומה לבני אדם ובעל אנושיות נדירה. אחד ממחברי הביוגרפיה של הרב עובדיה יוסף ז"ל ועורך העיתון "משפחה" יוסי אליטוב, סיפר על הרב שהיה אב רוחני - ואב לעם ישראל כולו.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

החותם המשמעותי ביותר של הרב יוסף היה מפעל בדיקות ההלכה שלו, הוא פעל להנגיש את ההלכה להמונים. הרב יוסף הציב גשר בין ההלכה לכל התמורות והשינויים שהתחוללו בעולם במאה השנים האחרונות. העולם השתנה מקצה לקצה ולא היה פוסק הלכה ומנהיג בעל שיעור קומה ועוצמות והנהגה כמו הרב עובדיה שיכול היה לבוא ולהכריע בשלל סוגיות הרות גורל לחייו של כל יהודי - מאם פונדקאית ועד התרת עגונות.

הרב יוסף פתר בעיות הלכתיות לרבבות אנשים - עד כדי כך שביתם היה נחרב אלמלא מישהו היה נותן להם את הפתרון. הרב היה ענק בהלכה בסדר גודל של רמב"ם. הוא היה מהאנשים שלקחו את עשרת הדיברות שניתנו לעם ישראל במעמד הר סיני וכתב להן פרשנות עכשווית.

הרב יוסף היה "סוג של לשכה סוציאלית"

הייתה בו אהבת אמת לכל אדם (AP)
לצד אותה חוכמה בלתי נלאית, הייתה לרב רגישות חברתית ואנושית לכל ילד, אלמנה ויתום. הרב תמיד היה אכפתי למה שהתרחש סביבו. היכולת של הרב הייתה להיות עמוד ההוראה של עם ישראל במשך כל שנותיו - ומצד שני, להקשיב לבכי וכאב של כל אדם ולטפל באינספור זירות שהיה נדרש שם הרבה אומץ להכריע, להפעיל שיקול דעת, מסירות נפש ואחריות.

מקרה אחד מפורסם שמוכיח את מסירותו של הרב הוא לאחר אסון התאומים בניו יורק ב-2001. הוא נדרש להכריע בסוגיה של אלמנה שבעלה נהרג במגדלים ואף סמכות הלכתית בארה"ב לא הייתה בטוחה אם ניתן להתיר את עגינותה.

הרב יוסף ישב למעלה מ-30 שעות וביקש שיסבירו לו מה המשמעות של מטוס שחודר לתוך בניין. הוא חקר את הנושא כמו חוקר מיומן, לא אכל, לא שתה ולא ישן - עד שהצליח להתיר את האישה מעגינותה. זה היה חלק מהאישיות הנדירה הזו של הרב - אכפתיות מכל יהודי ומכל אדם.

ברב יוסף הייתה אהבת אדם אמיתית. הוא היה יושב ובוכה עם כל מי שבא אליו. כשאדם היה מצליח לצאת מצרה - הוא שמח יחד איתו. הדמות שלו כאחד המנהיגים הענקיים של העם היהודי תישמר לאורך אלפי שנים - ומורשתו תהיה רלוונטית גם בעתיד. אפשר לומר שהרב היה גם סוג של לשכה סוציאלית. דלתו הייתה פתוחה לכל כאב ועצה תמיד.

"פוליטיקה? הוא הקדיש לזה רק אחוז מזמנו"

התעסק בפוליטיקה - אבל מעט (רונן קדם, לע"מ)
תשומת הלב שהרב העניק למפעל שנקרא ש"ס הייתה רק בין אחוז לשניים מעיסוקיו. הסביבה האמיתית בה הרב פרח והשקיע את כל חייו הייתה הזירה ההלכתית. הוא כל הזמן ישב וכתב את ההלכות לדורות הבאים.

המקום השני בו השקיע היה להעניק קורת גג לכל ציבור עדות המזרח בעולם שקופח לכאורה על ידי הממסד הישראלי בשנות ה-50 וה-60. הרב אסף את כל השברים של בני העלייה, נתן להם תחושת שייכות וחיבר אותם לעם. כך נהג גם בסוגיית בני הפלשמורה והכריע בסוגיית יהדות בני אתיופיה. דמותו כבר חסרה - ותחסר לכל העם בישראל עוד שנים ארוכות. יהי זכרו ברוך.