הרב הראשי דוד לאו: "ביום הקדוש ביותר בשנה - בואו נתחיל לדבר"

רגע לפני יום הכיפורים, מבקש הרב הראשי האשכנזי דוד לאו מכל אחד מאיתנו לקיים מצוות של "בין אדם לחברו", ולהסתכל אחד לשני בעיניים למען שלמותו ועתידו של עם ישראל. טור מיוחד לחדשות 2 באינטרנט

"אנחנו לא לבדנו בעולמנו", הרב דוד לאו (יח"צ)

יום הכיפורים כשמו כן הוא - יום של כפרה, של חשבון נפש, של מחשבה - מחשבות על עצמנו, על שסובב אותנו ועל מדינתנו. ביום הזה כל אחד עוצר לרגע ומונה לעצמו את ההישגים, הכשלונות, היכולות האישיות שפספס ושיכול היה להפיק מעצמו יותר - הן למען עצמו, הן למען החברה והדברים שיוכל לשפר לשנה הבאה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אחד הדברים המהותיים ביותר ביהדות היא המחשבה על האחר, האכפתיות מהסובבים אותנו, והדאגה לא רק לעצמנו אלא גם לזולת. "שנזכה לראות מעלת חברנו ולא חסרונם", אמר בתפילתו רבי אלימלך מליז'נסק. "הווי דן את כל האדם לכף זכות" אמרו חכמים בפרקי אבות. עוד כל כך הרבה מצוות, אמירות, תפילות ומחשבות יש ביהדות בנושא של "בין אדם לחברו". כידוע יום הכיפורים איננו מכפר על עבירות של בין אדם לחברו, אם פגע אדם באחד הסובבים אותו ולא ביקש ממנו מחילה.

בהמשך התפילה נכתב "ושנדבר כל אחד את חברו". בימינו המושג הזה - "לדבר" - הפך למוצר נדיר: כולם מתכתבים בהודעות טקסט, בפייסבוק ובכל דרך אלקטרונית מתקדמת אחרת. אבל בואו נדבר גם האחד עם השני, בואו נסתכל האחד לשני בעיניים ונעביר זה לזה את המסר, את הדברים שעל ליבנו. ההידברות בתוך עם ישראל חשובה לעתידו ולשלמותו. אני מאמין שבהידברות ובשיח, ניתן לעשות כל כך הרבה - ניתן לאחד, אפשר לחבר, אפשר להאהיב וניתן להרבות שלום בין אדם לחברו. אנו נמצאים היום ערב היום הגדול של יום הכיפורים, היום הזה הוא היום הקדוש ביותר בשנה. בואו נקבל על עצמנו משהו, בואו ניקח איתנו דבר אחד לפחות מהיום הזה אל השנה כולה - בואו נתחיל "לדבר".

"אנחנו לא לבנו בעולם"

ערב יום הכיפורים אני נזכר במה שאירע לי לפני שנים. היינו במהלך נסיעה לחו"ל כשהקברניט הודיע להדק חגורות לקראת כניסה לכיס אוויר קשה. המטוס החל לרעוד בצורה שגרמה לנוסעים לחשוש. הדיילים ישבו חיוורים על מקומותיהם - לחץ הורגש באוויר. לידי ישב אדם שנראה כמי שאיננו מבאי בתי הכנסת בכל ימות השנה וביקש את הכיפה שעל ראשי. "זה בודאי יעזור לי", אמר. אמרתי לו שגם אני צריך את הכיפה לראשי, אך כדי שנהיה שווים בינינו, אוריד אותה, אשים את ידי על ראשו והוא ישים את ידו על ראשי וכך נהיה שווים. וכך, כשהמטוס רועד וקופץ בצורה אימתנית, כשהיינו האחד עם ידו על האחר, הקראתי לשותפי לנסיעה את פרק כג' בתהלים: "מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר. גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי...אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי".

אמרנו זאת יחד שוב ושוב כי פרק זה בתהילים כה מחזק, כל כך מעודד, אנחנו לא לבדנו בעולמנו, יש בורא לעולם והוא איתנו תמיד - בעת שמחה ובעת עצב, בימים קשים ובימים קלים, תמיד, אבא לידנו. טרם הנחיתה אמר לי הנוסע בעיניים נוצצות שהוא מחליט לומר את הפרק הזה מדי יום ביומו, ואין לו ספק שיומו יהיה אחר עם מחויבות זו.

"כשמסביב יהום הסער - בורא עולם ינחה אותנו בדרך הנכונה"

ביום הכפורים, שכל אחד מאיתנו יחפש את ספר התהלים, בבית הוריו או בארון של סביו וסבתו, יפתח את פרק כג' בתהלים ויאמר את התפילה הזאת. כי בימים כאלו - כאשר מסביב יהום הסער, כשהכלכלה בכל העולם איננה יציבה, כשהמצב הביטחוני מעורער בכל עבר - אנו צריכים יותר מתמיד את ידו של בורא העולם שתחזיק את ידנו בעוברנו את הנהר הזה, שיגן עלינו, ישמור אותנו, ינחה בדרך הנכונה, וייתן לכל אחד את הכוח להתמודד עם התמודדויות חייו השונות, מי בפרנסה, מי בבריאות, מי בנחת מילדיו ומי ביכולת להתמודד בנושאים כה רבים אחרים שיש לכל אחד על כתפיו.

שעות ספורות לפני כניסת החג, אני רוצה, מבקש, מאחל ומייחל לכל בית ישראל גמר חתימה טובה, שנזכה לשנה מוצלחת רגועה ובריאה, שכל אחד מאיתנו יזכה לממש את עצמו ולהצליח בשנה הקרובה יותר מהשנה שחלפה, שנה טובה ומתוקה.