דילמת השוטר של הנשיא אובמה

נשיא ארה"ב ברק אובמה התייצב הלילה מול המצלמות והסביר לאומה האמריקנית מדוע יש צורך בתקיפה צבאית כנגד סוריה. אלא שנאומו שירת בעצם מטרה אחרת - יצירת מרחב תמרון מדיני ודיפלומטי, תוך הגדרת השימוש בכוח צבאי כמוצא לאי הסכמה על נתיב דיפלומטי יעיל. אודי סגל בטור פרשנות מיוחד על נאום הנשיא

עדיין יכול לצאת המנצח. אובמה (AP)

ההופעה של הנשיא אובמה לפנות בוקר והנאום שלו לאומה האמריקנית הוכיחו פעם נוספת שהאיש יודע לדבר. במסדרון ולא מול השולחן, בעמידה ולא בישיבה, עם פרומפטר ולא עם דפים, הוא יודע להישיר מבט למצלמה ולדבר לעניין. זה היה נאום שהטון ששלט בו היה מתינות, סבלנות והתלבטות ולא התגרות, רברבנות ותגרנות.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל

בכך משלים אובמה רק חצי מהמשפטים האמריקנים הידועים שהפכו לקלישאות חבוטות אך משקפים נאמנה את הדרך להתנהג בעולם מפולג ופרוע לעיתים, הראשון: "האיש יודע לדבר את הדיבור, השאלה אם הוא מסוגל לבצע" (תרגום חופשי של: the man can talk the talk can he walk the walk), והשני - העצה הידועה לדבר מילים רכות, כשמקל גדול מוחזק מאחורי גבך.

הבעיה היא עם המקל. יש ספק גם הבוקר אם אובמה מסוגל, רוצה או יכול באמת להשתמש במקל. הוא לא נראה כמי שרוצה לעשות זאת, אפילו אשתו מישל נגד תקיפה כפי שאמר בראיונות טלוויזיה, אפשר רק לדמיין מה היה קורה כאן אם נתניהו היה מעלה טיעון דומה, והוא לא נראה כשש אליי קרב. זה טוב כמסר פנימי לציבור האמריקני ורע כמסר חיצוני לכל מי שמעונין לבחון את רצינות ארה"ב ולהשפיל את הנשיא - למשל החבר פוטין ממוסקבה.

התפקיד ההיסטורי של ארה"ב: האם להמשיך להיות השוטר של העולם? 

נאום הנשיא לאומה הסביר בטון כמעט דידקטי את ההתלבטות המהותית של אובמה: האם להמשיך להיות השוטר של העולם ומה המחיר של החלטה לפרוש מהתפקיד כפוי הטובה הזה. אובמה הציג את דילמת השוטר. הוא דיבר אל העצבים החשופים של הציבור האמריקני שלא בא לו יותר מלחמות, שנמאס לו מהנודניקים האלה מהמזרח תיכון ושחושב שאמריקה צריכה לתת להם להסתדר לבד, להרוג אחד את השני ולא להפריע לתחילת עונת הפוטבול. הוא הסביר בסבלנות מסר מורכב: שבסוף זה ישפיע גם על אזרחי ארה"ב. שהימנעות מפעולה במצב הזה היא לא איום מיידי, אבל איום עתידי על הביטחון הלאומי של אמריקה.

הוא דיבר על התפקיד ההיסטורי. על הגז של היטלר, על מלחמת הגז הנוראה של מלחמת העולם הראשונה ועל מחויבות היסטורית. אנחנו היחידים שיכולים לעשות את זה ומה זה אומר על הזהות הלאומית שלנו אם לא נפעל? שאלה טובה.

ההסבר שלו למה ללכת לקונגרס היה מלאכת מחשבת של התפלפלות והתפתלות אבל הפניה שלו לימין ולשמאל האמריקני הייתה בהירה ומחייבת- תתפשרו עם האמנות הבסיסות שלכם כדי שהליברלים לא יתנו יד להמשך פגיעה בזכויות אדם בכך שלא נפעל והניצים יתפשרו עם פעולה מוגבלת כדי לא לפגוע בעוצמה הצבאית של אמריקה והקרנתה לעולם.

אובמה שלח מסר חשוב לישראל - שמאותת גם לאירן

הנאום העביר מסר חשוב גם לאירן (AP)
בנאום אובמה שרטט יעדים ברורים: מטרת הפעולה הצבאית היא להרתיע את אסד משימוש בנשק כימי. זה ברור, נקודתי וישים. הוא הגדיר את היעד הדיפלומטי: שכנוע רוסיה להפוך את היוזמה לפיקוח בינלאומי על הנשק הכימי, שהושגה על פי אובמה בגלל האיום הצבאי, להחלטה מחייבת של מועצת הביטחון של האו"ם. גלגול ההצעה הרוסית להצעה הצרפתית הנשכנית והחדה. הוא שולח את קרי ללברוב והוא ימשיך לדבר עם פוטין.

הוא הגדיר את השימוש בכוח צבאי כמוצא לאי הסכמה על נתיב דיפלומטי יעיל. זה עמום, זה חמקמק ולא מחייב- וזאת גם הדרך הנכונה לייצר מרחב תמרון מדיני ודיפלומטי.

בעניין ישראל אובמה אמר את הדבר הנכון. הוא הוריד את מינון ה"קורבן", כאילו אסד מאיים באמת עלינו כן, דבר שהטריד את "מנזר השתקנים" מירושלים בראשות נתניהו שבצדק מעדיפים למלמל ולתדרך בלחש מאשר לערב ולערבב את ישראל במערכה הזאת. מצד שני הוא נתן ביטוי להבנות שהושגו בינו לבין נתניהו: ישראל תדע להגן על עצמה בעוצמה יוצאת דופן ובגיבוי אמריקה. זה מסר חשוב, חד ומדויק שמאותת משהו גם לאירן.

אובמה עדיין יכול לצאת המנצח מהמערכה הזו

אובמה יצר מרחב תמרון דיפלומטי (חדשות 2)
דילמת השוטר נותרה אחרי הנאום: באילו אמצעים להשתמש כדי לאכוף את הנורמות הבינלאומיות וכמה כוח להפעיל בלי צו של"בית המשפט" שיכול להיות מועצת הביטחון או הקונגרס. אובמה היה הפעם ברור, משכנע ועקבי. הוא יכול עדיין לצאת המנצח: להוביל מהלך לפירוק הנשק הכימי בלי לירות כדור אחד. הוא עדיין יכול לייצר תקדים לאירן: איום צבאי ונוסחה מוסכמת להוצאת האורניום המעושר כפי שהמעצמות הציעו ונדחו.

אבל סימן השאלה עדיין מרחף: האם יעז לפעול מול סרבנות רוסית? האם יפעל גם מול מפלה בקונגרס? האם המקל שהוא מחזיק ביד הוא אמיתי או מזויף? האם השוטר של העולם הוא סטרסקי והאץ' או המפקח קלוזו? הנאום דחה את ההכרעה בשאלות האלה למועד היהודי הכי נפוץ בישראל: אחרי החגים.