אל תאמינו לכל מה שאתם קוראים

לעיתונות יש כמה אבני יסוד ובראשן אמינות. ובכל זאת, באחרונה נרשמו כמה נפילות של עיתונאים בפח. צעיר מקוריאה הצפונית הודה שפיברק סיפור על עינויים שעבר, נער הודה שלא באמת הגיע לגן עדן כפי שטען, וגם מנהיגי העולם לא באמת צעדו עם המיליונים בפריז. אז האם טטיאנה הופמן מצטרפת לחיים הפוליטיים?

לא באמת צעדו עם המיליונים. פריז, בשבוע ש (רויטרס)

ככה לימדו אותי בבית הספר לתקשורת וככה לימדתי את תלמידיי: אבני היסוד של המקצוע הן אמינות, הצלבת מידע, בדיקה חוזרת ופנייה לעורך. היום, בנוסף, אפשר גם לבדוק באינטרנט. אז מה הבעיה? שגם הכותבים וגם אתם, הקוראים, עדיין יכולים ליפול בפח, ובגדול. הנה כמה דוגמאות מהשבוע:

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

שין דונג היוק, היום בן 32, נולד במחנה ריכוז בצפון קוריאה. הוא עבר שם עינויים קשים וראה את אמו ואחיו מוצאים להורג. לפני עשור הוא הצליח לברוח, וכשהגיע לארצות הברית כתב ספר על חייו, יחד עם עיתונאי בכיר של ה"וושינגטון פוסט", בליין הארדן.

"ESCAPE FROM CAMP 14" הפך לרב מכר עולמי, ויש גם סרט זוכה פרסים. אבל אתמול הודה שין: "פיברקתי חלק גדול מהסיפור, אני מתנצל". במשך עשור, מאז בריחתו מקוריאה הצפונית היה שין הבייבי של אנשי התקשורת בכל העולם, שהיו אמורים בכל זאת לבדוק, לשאול עוד כמה שאלות, לברר. אבל כולם נפלו בפח. כולל אנדרסון קופר בתכנית "60 דקות" שמחזיקה תקציב של חצי מיליון דולר לפרק.

טטיאנה הופמן (חדשות 2)
דוגמה שנייה, גם היא מהשבוע: מיליון בני אדם קנו את הספר המרגש "THE BOY WHO CAME BACK FROM HEAVEN", שכתב הילד המסכן אלכס מאלארקי. אחרי תאונת דרכים קשה בגיל שש הוא שקע בתרדמת, וכשהתעורר סיפר על החוויה המדהימה שעבר בגן עדן. בעזרת עורכי הוצאה לאור, הסיפור הפך לספר רב מכר.

כיום אלכס בן 15, עדיין משותק, וכלי התקשורת ממשיכים ללוות אותו. כולם האמינו לסיפורו, אבל כמו שין גם הוא החליט לספר את האמת בעמוד הפייסבוק שלו. "לא מתתי", הוא כתב, "לא הגעתי לגן עדן. אמרתי שהלכתי לגן עדן כי חשבתי שזה יספק לי תשומת לב". הוצאת הספרים הורידה את הספר מהמדפים, אבל הנזק הוא בלתי הפיך.

והנה דוגמה שלישית שאתם זוכרים היטב: מצעד מנהיגי העולם בפריז נגד הטרור. איך התרגשנו, איך עקבנו אחר השידור החי מצעדת המיליונים והמנהיגים בראשם. היו כמה שצילמו בשטח בזמן אמת, ובכל זאת רק אחרי זמן רב התפרסמה התמונה שגילתה את הבלוף. המנהיגים צעדו לבד. ארבע שורות בקושי, וברחוב סגור הרמטית. הם נופפו לשלום לקהל שלא היה. מי נפל כאן בפח?

אבל לא צריך ישר לתקוף את התקשורת, כי גם אתם לא חסינים. מבחן קטן: קיבלתי באחרונה הצעה לעבור מהתקשורת לפוליטיקה, כמייצגת של אזרחים ותיקים, נשים, עולים, תקשורת ועוד, כאחת שבאה מ"העיירה הציורית" אי שם באירופה (זכויות היוצרים שייכות ל"ארץ נהדרת"). הפושים והציוצים כבר בדרך. אמת או לא?...