דני סידס על הבהלה לכרטיסים לאיחוד של כוורת: "הצליחו לעשות מוזיקה על-זמנית"

כוורת הצליחה לעשות זאת שוב, ולמכור גם את כל הכרטיסים להופעה הרביעית (לפחות בינתיים) לאיחוד הנוכחי, בפארק הירקון, בתוך פחות מיממה. מדובר במכירת כרטיסים בהיקף ובקצב כמעט חסר תקדים ביחס למה שמוכר לנו, ודני סידס מנסה להסביר מה בעצם קורה כאן. "הם היו קלילים וגאוניים. אין סיבה לא לאהוב אותם", הוא אומר

מה בעצם סוד ההצלחה של כוורת? רבים ניסו כבר לענות על השאלה הזו ברבות השנים, ועדיין, הקצב המסחרר של מכירת הכרטיסים להופעות האיחוד האחרונות שלהם הצליחו להפתיע אותנו מחדש - 12 שעות בלבד, זה פרק הזמן שנדרש על מנת למכור את 30 אלף הכרטיסים להופעת האיחוד בפארק הירקון ב-8 באוגוסט. 

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

תחילה יש לומר שהתגובה הזו של הקהל מפתיעה. אומרים שכוח הקנייה הגדול הוא של הצעירים, הם אלה שהולכים להופעות, הם אלה שקונים. ההגיון אומר שאנשים מעל גיל 30-40 אוהבים את כוורת יותר, והם כוח קנייה פחות. פתאום אתה שומע על 45 אלף כרטיסים, למרות שלכולנו ברור שצעירים בני עשרים או בגלאי הטיפש-עשרה לא יהיו שם. אז זה מפתיע וזה כבוד גדול. זו הלהקה שלנו. להקה מיתולוגית, זה האיחוד השמונת-אלפים, וזה עדיין מעורר התרגשות.

לדעתי אגב, גם חברי כוורת עצמם מופתעים מהעוצמה. אנחנו בעולם מוזיקלי מאוד הפכפך, במיוחד במדינת ישראל, שבה אנחנו יודעים איזה ז'אנרים שולטים, ומה הולך הצידה, ואיך מתייחסים לאומנים מתבגרים. לדעתי זה מפתיע גם אותם.

ולמה? כוורת היא להקה על זמנית, כזו שהצליחה לנצח את הזמן. הם לקחו מההורה, מהרוק, מהבלוז, הם עשו קצת ג'אז, הרמוניות קוליות. תמיד אמרו שהטקסטים של סנדרסון מצחיקים כאלה, אבל זה מה שהשאיר אותם א-פוליטיים, א-כלכליים, א-חברתיים. הם לא היו מחאתיים בשום דבר, ולא היו מילים שצריך לחשוב עליהם יותר מדי, למעט שירים בודדים. הם היו קלילים והיו גאוניים יחד, מבחינת טקסטים, מבחינת לחנים ומבחינת הכל. אז אתה אוהב אותם, כי אין סיבה לא לאהוב אותם.

קשה לומר אגב אם זה האיחוד האחרון שלהם. הרולינג סטונז כבר נמצאים בתחילת שנות השבעים לחייהם, כוורת צעירים בעשור, אז טכנית זה יכול לקרות. לא בטוח אם זה יקרה, אבל אולי בעוד חמש או שש שנים תהיה עוד הופעה. לגבי עוד הופעה בסיבוב הזה, זה בהחלט יכול לקרות אם הקהל ידרוש.

דני סידס (עטר אלייקים)

מכירת הכרטיסים הזו הבהירה שוב את המקום המיוחד של כוורת בפנתיאון המוזיקה הישראלית. הבהלה להופעות האיחוד שלהם היא חסרת תקדים. הלהקה הישראלית היחידה שמתקרבת לזה הם משינה, שבעצם לא התפרקו.

משינה לא נתנו לנו את הפריבילגיה לחכות להם יותר מדי. אצל כוורת כל הופעת איחוד הייתה מרגשת לכשעצמה - הייתי עוד בהופעת האיחוד הראשונה בשנות השמונים, כשעברו בערך 9 שנים מאז הפירוק, ואז הייתה התרגשות עצומה. אחר כך היינו צריכים לחכות עוד כעשור, וגם הפעם חלפו שנים. מהבחינה הזו - קשה לחשוב על עוד להקה ישראלית שתיצור אפקט כזה. ייתכן שהם האחרונים.