המרחב שבין עמימות לאווילות

נדמה שהשימוש בביטוי "על פי מקורות זרים" הוא המצאה ישראלית ייחודית. סוג של ישראבלוף שבו מותר לומר את מה שאסור לומר – רק אם מישהו בחו"ל אמר אותו. אודי סגל שואל, אולי די?

הפרשה האוסטרלית מעלה כמה שאלות נוקבות על המרחב שבין עמימות לאווילות. נתחיל בקטן: איך בדיוק צמד המילים מקורות זרים מגן על ביטחון ישראל?

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

אם אני אומר שלישראל יש נשק גרעיני, על פי מקורות זרים, זה פחות נזק אם אומר בלי? או התקיפה בסוריה? על פי מקורות זרים.
יש האומרים שזה בגלל שדיווח בתקשורת הישראלית הוא אמין כמו הודאה של הממשלה. אה, אתם בטוחים? כי רוב השנה אומרים שהתקשורת מגמתית, מסלפת ועוינת.

ויותר לעומק, בלי להיכנס לפרטי הפרשה האחרונה נדמה לי שהגיע הזמן שהמוסד, שמפעיל בכישרון רב אנשים וטכנולוגיות חדישות ומשיג תוצאות מדהימות. באמת. צריך יועץ תקשורת, דובר.

עד כה הוא נמנע מלעשות את זה בטענה שמה שהמוסד עושה, על פי מקורות זרים, ברובו, זה לעבור על החוק במדינות אחרות ואין צורך בדובר שיכחיש יתחמק וישתוק. נכון. אבל בלאו הכי עושים את זה באמצעות יועץ התקשורת של ראש הממשלה. הוא גם עסוק, הוא ברוב המקרים גם לא שותף סוד.

במוסד יכולים ללמוד מחבריהם בשב"כ

הגיע הזמן שהמוסד יתקדם, שיבין שתקשורת זה עסק רציני ושייקח מישהו שמבין בזה. כל חברת סטרט-אפ קטנה משווקת, מדבררת ועושה ספינים - והמוסד לא? ישראל עברה בשנים האחרונות מהפך בטחוני: מרק לתקוף היא מתעסקת גם בהגנה. כיפת ברזל כמשל. הגיע הזמן שגם המוסד יבין שזה לא רק להרוג מחבלים, ויפנים ששדה הקרב העכשווי, לא העתידי - הוא גם בתקשורת, ברשת ובתודעה.

יש לזה תקדים - לשב"כ יש כמה שנים מערך דוברות והסברה. השב"כ לא ניזוק . להיפך. בשנים האחרונות הם לא הסתבכו בפרשיות מביכות והם מתגלים כגוף אמין ורציני. שווה ללמוד מהחברים האלה, על פי מקורות זרים.