אב שכול: "די לאפליה בין דם לדם"

בכל יום זיכרון עולה הסוגיה הזו לדיון מחדש – מדוע מופרדים חללי צה"ל, המשטרה, ועובדי משרד החוץ מחללי פעולות האיבה והפיגועים. החלטת בג"ץ היום שלא להתערב בנושא ולא להורות לממשלה לבטל את ההפרדה, מהווה תזכורת נוספת לוויכוח הטעון. יוסי מנדלביץ', שבנו נהרג בפיגוע באוטובוס בחיפה, מתאר בטור מיוחד את התחושות

"די לאפליה בין דם לדם". אילוסטרציה (חדשות 2)

המתנו להחלטה הזו בציפייה. בג"ץ אמנם הוכיח היום שעל הכף מונחות שאלות כבדות משקל, אבל פעם נוספת לא מרים את הכפפה ומפסיק את האפליה בין דם לדם - בין דמם של חללי פעולות איבה לדמם של חללי מערכות ישראל.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

ההחלטה הזו מגלה פעם נוספת את האבסורד. אזרחים על מדים, עובדי משרד החוץ, גם שוטרים, כולם יונצחו בהר הרצל, מלבד מי שנהרגו בפיגועים על אדמת ישראל. מדינת ישראל החליטה שיום הזיכרון יהיה משותף. אין אפליה בהגדרה - יש אפליה במדים. אם יש כאן עוד בן אדם שחושב שהגבורה בשם הקוממיות והנפילה בקרב היא רק של לובשי המדים - אז יש כאן בעיה. האזרחים שנהרגו בעמוד ענן או הגננת שמגוננת על ילדים בשדרות ועלולה להיהרג - הם לא גיבורים?.

"העורף הפך גם הוא לחזית"

יובל מנדלביץ' ז"ל (באדיבות המשפחה)

הבאנו בפני נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס מקרים רבים של איוולת ואירועים אבסורדיים. באחד מהם נרצח בפיגוע אב בשירות קבע בצה"ל, יחד עם בנו שהיה אזרח. האב הוגדר כחלל מערכות ישראל, ובנו לא הונצח באותה הדרך - למרות שנהרג בדיוק באותן הנסיבות.

אין פה היבט כספי אלא היבט מוסרי, ערכי - של חיבור לאתוס הלאומי, של אתוס והנצחה. כולם נהרגו מיד אויב, לא על ידי מחלה, לא בהתאבדות ולא בתאונת דרכים.

בימינו, כשהעורף הפך גם הוא לחזית, אי אפשר להשלים עם המצב הזה. זו החלטה ממשלתית, לא לאפשר הנצחה משותפת, ויש בהחלטה הזו אפליה בין דם לדם. עכשיו, עם השבעתה של כנסת חדשה, אנחנו מבטיחים לחזור למגרש הפוליטי ולפנות לחברי הכנסת בריש גלי כדי לבטל את ההפרדה.

יוסי מנדלביץ' שכל את בנו, יובל, בפיגוע באוטובוס קו 37 של אגד בחיפה בשנת 2003.