איך מוציאים נערות ממעגל הזנות?

בעקבות פרסום פעילות "רשת הזנות" בדרום תל אביב, שניצלה במשך שנים עשרות נערות ממרכז הארץ, מספקת עמותת עלם לנוער בסיכון חשיפה לעולמם של הצעירים העוסקים בזנות בישראל. מהגורמים להידרדרות, דרך קשר השתיקה ועד לתקווה לצאת ממעגל ההתעללות

(חדשות 2)

זנות קטינות וקטינים (כן, גם בנים) היא תופעה חמקמקה, סמויה, חבויה. אנחנו בעלם יודעים כמה קשה לאתר את הנערות וליצור איתן קשר. על כן, אנחנו מברכים על העבודה של משטרת ישראל ועל החשיפה התקשורתית, כי חשוב שכולם יידעו מה קורה לנו מתחת לאף.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

זנות בני נוער מתקיימת במרחב שבין הלקוח (שהוא עובר חוק) לסרסור (שגם הוא עובר חוק) ולנער/ה שבזנות. כדי להיאבק בתופעה האיומה הזו, חייבים לבצע פעילות אכיפה אל מול הלקוחות והסרסורים, לצד הנגשה של טיפול הולם לבני הנוער.

איש לא רוצה לחשוף את מה שקורה באמת

זנות בני נוער מתקיימת ב"כל מקום ואתר". בכל יישוב בישראל, ולא רק בעיר הגדולה ת"א, בקרב אוכלוסיות שונות בחברה הישראלית, בזירות סגורות, דירות, מועדונים, בבית הלקוח לשם הנערה נשלחת במונית, ממש ככה, כמו שמזמינים פיצה וכמובן, באינטרנט, המהווה מרחב פרוץ המועד לפורענות.

זה המצב. כמו שכבר הבנתם איש לא רוצה לחשוף את מה שקורה באמת. לא הלקוחות, לא הסרסורים ולצערנו גם הנערות והנערים בעצמם לא ממהרים לדווח. ולמה?

זנות זה לא "כסף קל"

נכון שאף אחת מכן לא אמרה לעצמה מעולם "החלום שלי זה להיות זונה"? נכון שאף אחד מכם לא מעלה על דעתו שאולי זוגתו, אחותו או בתו חולמות להיות מעורבות בזנות? כך גם הנערות הללו, שסיפורן נחשף השבוע, לא רוצות להיות בזנות. הן אולי נקלעות לעולם הזנות בהיעדר אופציות אחרות וברוב המקרים כי היה שם מי ששידל אותן - גורם מדיח שהכניס את הזנות לתוך סל האופציות שלהן.

כי כשנערה צעירה מרגישה חוויה קיומית של דחייה, כאשר נערה חווה התעללות קשה - מינית, פיזית, רגשית, כשנערה מסתובבת בעולם בתחושה שאיש לא מבחין בה, לא אוהב אותה והיא באמת אבל באמת לא שווה כלום, אז גבר מבוגר שמשלם עליה, קונה לה ומפנק אותה, נשמע פתאום כמו הבטחה שקשה לסרב לה. פתאום היא מרגישה שהנה, "אני שווה", ואט אט חוזרת לה לכאורה תחושת שליטה על החיים.

הרבה אנשים חושבים שמדובר ב"כסף קל". בינינו, הוא לא באמת קל (כי דמיינו לרגע מה צריך לעשות בשבילו). הוא מהיר, הוא זמין - זה כן. אבל הוא ממש לא קל! המחיר שהוא גובה מאותם נערים ונערות הוא גבוה לאין ערוך וסביר להניח שהם ימשיכו וישלמו אותו עוד שנים ארוכות.

נגרום להן להחזיר את האמון בעצמן ובאחרים

שאלו אותי השבוע כשהפרשה התפרסמה, "אז מה עכשיו? מה עושים עם הנערות האלו עכשיו?" התשובה, ממש כמו התהליך, היא מורכבת. אני רק יכולה לומר שלפני הנערות האלו - ולפנינו כאנשי מקצוע - עומדת דרך ארוכה ולא פשוטה. במהלכה ננסה לאפשר להן להרגיש שוות ונאהבות, מבלי שלקוח משלם עליהן וקונה להן. נאמר להן שמגיע להן לזכות בתשומת לב והשקעה מבלי "לפנק" מישהו בתמורה. אלא סתם, כי מגיע להן. כי הן בסך הכל ילדות.

נגרום להן להרגיש שיש אפשרות לשלוט במה שקורה להן בחיים, ולא דרך משא ומתן עם לקוחות. נגרום להן להחזיר את האמון בעצמן ובאחרים, לאהוב את עצמן, ככה כמו שהן, ולהציע דרך אחרת. ובעיקר - לקוות.

רלי קצב היא מנהלת תחום קצה ותחום נערות בעמותת עלם לנוער בסיכון.
עמותת עלם מפעילה שלושה מרכזים לבני נוער בזנות בחיפה, תל אביב ואילת, כחלק מהתכנית הלאומית לטיפול בנשים ונערות בזנות של משרד הרווחה. קו סיוע לבני נוער בזנות: 054-9773666