ההתעללות ב"נווה יעקב": פירותיה של שיטה באושה

חיים ריבלין סבור שמה שהתרחש בין כתלי בית החולים הפסיכיאטרי בפתח תקווה הוא תוצאה ישירה של תהליך התנערות מתמשך של המדינה מאחריותה לטיפול במאושפזים. עובדה: במקומות אחרים נפתרה הבעיה אחרי שהמוסדות הולאמו

בית החולים הפסיכיאטרי נווה יעקב (חדשות 2)

לא את האחים והאחיות ב"נווה יעקב" צריך לעצור, כי אם את השיטה הרקובה שמאפשרת למדינה להתעלל באנשים חסרי אונים.

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של חיים ריבלין

"תחלופת המנהלים בבית החולים נווה יעקב כל כך גבוהה, שאני כבר לא זוכר מי המנהל הנוכחי של המוסד", אמר לי היום בייאוש עובד משרד הבריאות שמטפל במערך בריאות הנפש.

תחלופה גבוהה של מנהלים במוסדות הרווחה ובריאות הנפש היא הסימן המובהק ביותר לתחלואה - ופה לא מדובר בתחלואה נקודתית, אלא באפידמיה שאין איש שרוצה להתקרב אליה.

התקציב פשוט לא מספיק

נווה יעקב הוא מוסד פרטי שהמדינה מתקצבת "פר ראש" בסכום פנטסטי של 240 שקלים ליום לחולה במחלקת "מגורים טיפוליים" - ועד לסכום האסטרונומי של 320 שקלים ב"מגורים טיפוליים ואשפוז".

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

חיים ריבלין (חדשות 2)
בסכום המגוחך הזה אמור המוסד הפרטי לשכור כוח אדם, לקנות אוכל ובגדים למטופלים, לשלם ארנונה חשמל ומים, ואם יישאר עודף – ולא נשאר – אז גם לדאוג לפעילות לרווחת המאושפז כמו מועדונית ופעילות פנאי.

על פעילות פנאי בנווה יעקב אין מה לדבר. לפי הדיווחים שזרמו למשרד הבריאות, המטופלים שם רק ישנו ואכלו. באשר לכוח האדם - כוח העזר, האחים והאחיות, כאן גלום הסיפור כולו: העובדים במוסדות לחוסים עושים את העבודה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת. הם מחליפים חיתולים, מנקים הפרשות, קמים בלילות לקול צרחות אימים, מקלחים, מלבישים, מאכילים - והכל בעבור שכר מינימום.

מה אתם הייתם עושים בשביל שכר כזה?

בלילה צונח שכרם של עובדי כוח העזר -  אלה שאמורים לקום כל כמה דקות כי מטופל צריך לעשות צרכים או סובל מסיוטי לילה – ל-13 שקלים בלבד! תראו לי מישהו שמוכן לעבוד בתנאים הללו ובעבור שכר כזה.

אי אפשר להצדיק שום פעולה אלימה של עובד כלפי חוסה חסר אונים, אבל באותה המידה אסור להסכים לשיטה שמפקירה את החוסה ומעמידה את המטפל במצב בלתי אפשרי. מי שעומד מאחורי השיטה זו המדינה, וליתר דיוק - משרד האוצר.

מי שעומד מנגד ולא יוצא מגדרו לשנות את השיטה אלה הם משרדי הרווחה והבריאות. כולם מכירים את הנתונים, את התחלופה הגבוה של העובדים והמנהלים שלא מצליחים לשרוד במקומות הללו עם תגמול מבזה שכזה, את התלונות של בני המשפחה והארגונים החברתיים. מכירים - ושותקים.

כשפרסמנו לפני כשנתיים את התנאים המחפירים בהוסטל לניצולי שואה תשושי נפש, מיהר ראש הממשלה להתערב והורה לבחון אפשרות להלאים את השירות. לאחר משא ומתן בין ההסתדרות למשרד האוצר הוחלט, לראשונה בתולדות המדינה, להעביר שלושה מוסדות כאלה לבעלות המדינה ולהפוך את האחיות ואת עובדי כוח העזר מעובדי קבלן לעובדי מדינה.

רק השבוע הושלם המהלך, שהמשמעות העולה ממנו היא שבמשרד האוצר וראש הממשלה עצמו הבינו כי רק שירות ממשלתי, עם תנאי שכר הוגנים לעובדים, יבטיח טיפול אנושי בניצולי השואה חולי הנפש. מדוע, אם כן, ניצולי שואה ראויים ליחס אנושי - ו"סתם" חולי נפש לא?

איך ניתן לקבל את העובדה שהמדינה משלמת סכום של בין 240-320 שקלים ליום בעבור חוסה שמאושפז בבית החולים נווה יעקב, בעוד שמוסד ממשלתי מתוקצב בכ-800 שקלים ליום? לפני שממהרים לעצור עובדים, צריך לעצור את השיטה הרקובה שמאפשרת למדינה להתעלל באנשים חסרי ישע.

לפי אותה השיטה, הסירה המדינה את האחריות מהטיפול בבעלי צרכים מיוחדים, צמצמה את הבקרה והפיקוח על המוסדות המופרטים (זוכרים את משל האיש השמן של נתניהו?) וקנתה שירותים בסכומים שאילצו את בתי החולים להפחית את השירותים.