הקרע בין נתניהו וברק: "סבנה" או סבן נא?

בכל הופעה פומבית של נתניהו וברק הם נראו בעיקר כמו זוג יונים. מסתודדים, תמיד מגלים טפח ומסתירים טפחיים. ופתאום, ביום בהיר אחד, מקורבים לשניים מדברים על קרע. אז מה קרה בין זוג הנאהבים של הפוליטיקה הישראלית? האם באמת מדובר בסכסוך של ממש בין השניים, או אולי שיטת סיבון נוספת שלקוחה ממבצע ישן?

נתניהו וברק (רויטרס)

יותר מארבעים שנה חלפו מאז שחררה סיירת מטכ"ל בפיקודו של אהוד ברק את מטוס הנוסעים של חברת התעופה הבלגית "סבנה", ושוב הנוכחות של ברק בשדות תעופה יוצרת תקדים.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

שר הביטחון החליט לא לשתף את מפקד הצוות שפעל תחתיו בסבנה ונפגש עם רם עמנואל, ללא ידיעתו של המפקד הצוות, שלימים הפך לראש הממשלה, חילופי מעמדות שברק כנראה סרב להפנים עד עתה. ומילא הפגישה העוקבת עם ראש המועצה לביטחון לאומי, טים דונילון, אבל פגישה עם ציפי לבני היא כבר עובדה שנתניהו לא מסוגל להכיל.

שכח, כנראה ברק, שקרא לציפי "ציפו-רע", חמק מזיכרונו שטען כי היא נעדרת יכולת מנהיגות. עכשיו, כשברור ל"פסנתרן" שהתזמורת כבר התחילה לנגן והבחירות בפתח, כל האמצעים כשירים לשם מטרת ההישרדות העצמית שלו, גם להיפגש עם היחידה שמסתמנת כזו שיכולה, איכשהו, בקונסטלציה כמעט בלתי אפשרית, לגרוף את המנדטים בגוש המרכז-שמאל, ולעשות לנתניהו את הלא ייאמן של שנת 2009 - גם בשנת 2013.

אז מה קרה שם בין זוג הנאהבים של הפוליטיקה הישראלית? האם באמת מדובר בקרע של ממש בין השניים? האם בכלל משהו, או מישהו, יכולים להפר את ההרמוניה ששררה בין שניהם במשך ארבע השנים האחרונות? ובמילים אחרות: האם הצמד מ"מסבנה" החליטו שוב לסבן אותנו?

הטיימינג בעיקר מוזר

אחרי שנותחה המתיחות בין השניים מכל כיוון אפשרי, מן הראוי לנסות להציג מודל אחר. בחיל המודיעין ישנה יחידה שכל תפקידה נועדה לסתור תיאוריות קיימות. להעלות קונספירציות. לפרק אמיתות. לקח ממלחמת יום הכיפורים. מה שמעניין בצמד נתניהו-ברק, הוא שגם הקונספירציה, מיד תבינו, נראית הגיונית לחלוטין. לקח מיום הכיפורים של הפוליטיקה הישראלית במאי האחרון, עת כינונה של ממשלת האחדות.

הרבה הזדמנויות היו לשניים לריב במהלך ארבע השנים האחרונות. ברק קרא תיגר על נתניהו בסוגיית תקציב הביטחון. הוא גם יצר טריז בינו לבין ציבור המתנחלים, באופן שהביא את נתניהו למבוכה רבתי אפילו בביתו שלו, בוועידת הליכוד. הסממן השמאלי בממשלתו של נתניהו יצא נגד החוקים הלאומניים שהובילו בליכוד ובישראל ביתנו. "הקול השפוי", קראה לזה חברת הכנסת עינת וילף, יושבת ראש סיעת העצמאות. אחרי שהיה עלה תאנה עם מפלגת העבודה בממשלתו של נתניהו, ניסה להפוך עצמו למתריע בשער עם מפלגת העצמאות.

וזה עבד. נתניהו שעה לקריאותיו. במובן מסוים הן שירתו אותו. "זה לא נתניהו, זה שר הביטחון שאחראי על הוצאת צווי הבנייה", "זה לא נתניהו, זה שר הביטחון שמתנגד להסדרת שכונת האולפנה", טענו אנשי נתניהו. שר הביטחון הפך להיות ראש הממשלה בנושא ההתיישבות, ולנתניהו זה היה נוח.

צמד של קומבינות

בכל הופעה פומבית של השניים הם נראו בעיקר כמו זוג יונים. מסתודדים, תמיד מגלים טפח ומסתירים טפחיים. היה אפשר כמעט לקנא בהם, ביריבים הפוליטיים שהתגברו על המכשולים והמשיכו הלאה, כאילו מעולם לא עבר ביניהם חתול שחור ואימתני. ולא רק פומבית: גם מאחורי הקלעים הצליח שר הביטחון ברק להוביל את נתניהו לעשיית קומבינות פוליטיות שיצרו משמעות חדשה לשירה של נעמי שמר, "לו יהי".

באישון ליל חמק לו ברק, ללא הפאה מהמבצע המפורסם בלבנון אבל עם ארבעה חברי כנסת נוספים ממפלגת העבודה, רק כדי להישאר על כיסא שר הביטחון. אחר כך גם דאג להכניס את שאול מופז וקדימה לממשלת אחדות, רק כדי שיוכל להישאר מאוחד עם הכיסא. ונתניהו בלע את הכל, שתק, הכל בשביל המפקד הנערץ מסבנה.

ופתאום, ביום בהיר אחד, מקורבים לשניים מדברים על קרע. עכשיו, כלו כל הקצים. לא לפני כן, כשהתהליך המדיני היה תקוע. אלא עכשיו, רגע לפני שנתניהו מכריז על הקדמת הבחירות. לא לפני כן, כשהכנסת התמודדה עם החוקים להגבלת התקשורת וכוחו של בית המשפט העליון. עכשיו, בסוגיה האירנית, זו שלטענת ברק, "לא הייתה סוגיה שנידונה כמותה בחדרים סגורים". הבנתם? אחמדיניג'אד אשם אפילו בזה.

על מי אתם עובדים?

לא קונספירטיבי יהיה לומר שכל ה"סכסוך" הזה נועד כדי להציל את אהוד ברק. נתניהו כבר הבהיר לשר הביטחון שלו, שמה לעשות, שריונים והצנחות היו מנת חלקם המשותפת רק בעבר. בכניסה לשערי חדר סיעת הליכוד יעמדו ישראל כץ וזאב אלקין, וברק לא יעבור את הסלקטורים הידועים בקריטריונים הנוקשים שלהם.

ברק, אובד עצות מכך שהסקרים לא מחמיאים לו במיוחד, מחפש דרך למשוך אליו קולות כדי לעבור את אחוז החסימה. גם הוא יודע שדפוסי ההצבעה של המרכז-שמאל בישראל גמישים. הוא בטח גם שאל את ציפי לבני על כך, כשנפגש עמה בניו-יורק. ממנה הוא יוכל ללמוד דבר או שניים על המרכיב הרגשי הצובר תאוצה בדרך לקלפי.

ברק מעולם לא זכה לשיקום מעמדו הפוליטי אחרי תבוסתו בבחירות 2001. בכל סקר אפשרי שבו מופיעה המילה "ברק", התוצאות, איכשהו, תהיינה לרעתו. בחודש מאי הוא חמק ברגע האחרון מהליכה לבחירות, הפעם גם הוא הבין שארגז הכלים הפוליטי שלו הולך ואוזל. לכן, הוא שובר שמאלה. מציע תכנית "התנתקות" מיהודה ושומרון, מביע קול אלטרנטיבי מול האמריקנים. הכל כדי למשוך קולות.

גם לנתניהו ה"משבר" הזה לא רע. לאורך כל הקדנציה, החבר'ה מהליכוד: דנון, חוטובלי ואחרים, עשו לו חיים קשים. השמיעו באוזניו את קובלנותיהם על שר הביטחון. עכשיו, הוא יכול לקרוץ להם: אל תחששו, תראו, יש בינינו משבר, שר ביטחון הוא לא יהיה בממשלה הבאה שאני ארכיב". מה רע לו? גם הוא מבין שהאמירה הזו משנעת את הקולות האבודים מהימין חזרה למצודת זאב, מעוזו של הליכוד.

מה יהיה הלאה? כשמדובר בשניים האלו, קשה מאוד לומר בוודאות. דבר אחד בטוח: גם אם חילופי ההאשמות הקשות בין רה"מ לשר הביטחון שלו אינם בגדר פיקציה, לא תהיה להם שום בעיה להתגבר עליהם לאחר הבחירות. הם התגברו כבר על האמירה "אהוד ברח", וגם על "יוני אחיך היה מתבייש בך", אז מה היא בשבילם הסאגה האחרונה? לא יותר משיטת סיבון נוספת שלקוחה ממבצע ישן.