המשמעות הסביבתית של הסוכה

כשעם ישראל יושב שבוע ימים בסוכה, נמחקים המעמדות: עשירים ועניים נתונים כולם לחסדי הטבע, לגשם ולרוחות. הישיבה בסוכה צריכה להזכיר לנו שלא תמיד היינו הבעלים של הארץ הזאת, ולדעת כמי שהיה פעם בלי בית לנהוג בגרים בהגינות, כדי לא לעשות להם את שהמצרים עשו לנו

סוכה בעלת משמעות. אילוסטרציה (חדשות 2)

עוד חג. עוד ארוחה משפחתית. הספירה של ימות השבוע מתבלבלת ורק הסכך שמעלינו מזכיר לנו שאנחנו בסוכות ולא בראש השנה או בסתם עוד סוף שבוע.

הסכך הזה שמעלינו, עשוי גם להסב את תשומת ליבנו לכך שסוכות הוא חג שספוג כולו במשמעות חברתית עמוקה. הרי אם נחשוב על זה לרגע, חג הסוכות נקרא גם 'חג האסיף' על שום שהוא חל במועד בו התבואה נאספת פנימה, אל תוך הבתים והמחסנים. במשך כל הקיץ עמל האדם על הכנת מזון וצידה לחורף, וכעת הוא מתכנס אל תוך הבית עם פרי עמלו ומגן על עצמו מפני הגשמים והקור העתידים לבוא.

כמה מוזר שדווקא במועד הזה, בזמן בו אנו מתחילים לבקש על הגשם, התרבות היהודית מבקשת מאיתנו לצאת החוצה: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָֹה שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כ"ג). היא קוראת לנו להתנער מן החומר, להיפרד לכמה ימים מן הבית המוגן ולהתמודד עם המציאות, עם העראיות. היא מזמינה אותנו להיזכר בעובדה שלא כל אחד שפר מזלו ליהנות מקורת גג ומזון בשפע, שיש מי שאינו יודע היכן ילון הלילה ומאין תגיע ארוחתו הבאה.

כולם נתונים לחסדי הטבע

כמה יפה שגם העשיר המופלג וגם האדם הפשוט יושבים בסוכת ארעית שדפנותיה נתונות לרוחות ולסערות. ההבדלים בין המעמדות נמחקים לרגע ומאתגרים את החשיבה החברתית ההיררכית בה אנו נתונים כל ימות השנה.

המקרא מדגיש את החיבור של החג ליציאת מצריים: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרׁתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שם). מספר פעמים בשנה, בחגים, אנו מקבלים תזכורת כי לא תמיד היינו, כהיום, אדונים על גורלנו וריבוניים בארצנו. הסוכה מזכירה את הנדודים במדבר ואת תקופת השעבוד במצריים, בה לא היינו בעלי הבית, כי אם עבדים שפלים בתחתית החברה ונתונים לחסדיו של עם כובש.

חובה עלינו לזכור את התקופה ההיא בהיסטוריה שלנו ותקופות קשות אחרות, לא חלילה כדי "לַעֲשׂוֹת נְקָמָה בַגּוֹיִם", אלא להפך: על מנת להבטיח כי אנו לא נעשה לאחר מה שעשו לנו. היותנו בעלי הבית מחייבת אותנו לנהוג בגר, בתושב ובזר בהומניות יתירה, כי גם אנחנו "עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרָיִם". ולכן כולם מוזמנים לסוכה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים טז).

אנחנו לא האדונים של הארץ

הנושא החברתי אינו מנותק מן הפן הסביבתי. כשם שהחג מאתגר את התפיסות החברתיות שלנו, ומאלץ אותנו להיזכר כי לא תמיד היינו אדוני הארץ, כך הוא מזכיר לנו כי אין האדם אדון על הטבע. היהירות האנושית, שהניחה כי משאבי הטבע נועדו אך ורק לשרת את האדם, הביאה לנזקים בלתי הפיכים ומעמידה בסכנה את קיום האנושות כולה. בזמן שאנו יושבים בסוכה איננו שולטים בטבע, כי אם הוא שולט בנו; אנו חשופים לקור ולחום, לרוח ולחמה ולכן אנו מתמלאים ענווה כלפי הטבע, ענווה שכל כך חסרה לנו.

סוכות חל בתקופה בה החקלאים מתחילים להיות מתוחים; הם קמים בוקר בוקר ומביטים לעבר השמיים. הם חשים על בשרם את המציאות האנושית השברירית, הנתונה כולה לתהפוכות מזג האוויר. במקדש היו נעשים בסוכות טקסי מים מרשימים, ואף בימינו מתקיים בבתי הכנסת טקס חיבוט ערבות, שיונק כולו מטקסי מים שהתקיימו בתרבויות השונות. חג הסוכות הוא הזדמנות גם לעירוניים שביננו, שפרנסתם אינה תלויה בדברי החזאי, להתמקד בדברים בחשובים באמת - בהושטת יד לנזקק ושמירה על העולם שלנו. חג שמח!

טובה בירנבאום היא מורה בישיבה החילונית של בינה