פרשת שופטים: ראוותנות המנהיגים

פרשת שופטים מציגה את ההתנהלות הראויה למנהיג פוליטי: "רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים". עד אמצע שנות ה-90 חיו ראשי הממשלות בפשטות יחסית, אך אז הגיעו ברק, נתניהו, שרון ואולמרט. האם נמצא בקרבנו מספיק תבונה פוליטית לבחור מנהיגים שמחוברים מעט יותר לפרשת שופטים ולעם אותו הם משרתים?

פרשת השבוע: שופטים (חדשות 2)

בשנים האחרונות ניטש ויכוח בעולם שחדר אף לישראל - האם עלינו האזרחים "להיכנס לכיסו" הפרטי ולאורח חייו של המנהיג הפוליטי או שמא זה לא רלבנטי לאישיותו ותפקודו? משלל ההוראות והצווים שראוי להציב למנהיג פוליטי בוחרת התורה את זה:

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

"רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד... לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול".

הראוותנות והעושר יוצרים ניתוק וניכור של ההנהגה מהעם ועלולים אף להוביל לסטייה מדרך הישר. על אדם שחי חיי מותרות מופלגים יקשה להבין את הציבור הרחב. השררה מביאה את האדם להרגיש שהוא טוב יותר מאחרים ותחושה זו עלולה לגרום לו להנהיג מדיניות שלא סופרת את החלש ואולי אפילו לא את החוק. הצניעות והרגישות קשורים זה בזה.

"להפסיק את המרוץ לרמת חיים גבוהה"

לובה אליאב, אחד הפוליטיקאים הצנועים והישרים ביותר שידעה ישראל, כתב כבר בשנות ה 70: "אחד הדברים הראשונים שאנו חייבים לעשותם הוא להפסיק את המרוץ המבוהל לרמת חיים גבוהה והולכת. הפשטות של 'והצנע לכת' צריכה לבוא במקום רמת חיים ראוותנית, במקום האופנה של זלילה מיותרת ומטפשת. את 'האור האדום' להפסקת המרוץ חייבת להדליק ההנהגה. היא חייבת לעשות זאת ראשית-כל על עצמה ועל גופה"

"דור הממשיכים בהנהגה החברתית-פוליטית-תרבותית של המדינה חייב להחזיר לעצמו את אביזרי הפשטות והעממיות. רק הנהגה הדוגלת בשוויון חברתי והמשמשת יום-יום דוגמה אישית בפשטותה ועממיותה תוכל למשימה חברתית זאת ותוכל לקדם את החברה הישראלית בכיוון ליעדי השוויון" (ארץ הצבי, 310-311).

נדמה לי שאפילו לובה לא שיער לאן יגיעו הדברים הן בחברה והן בהנהגתה. ראשי הממשלות בזמנו ועד אמצע שנות ה-90 חיו בפשטות יחסית. בגין היה סמל ומופת לכך. גם שמיר, פרס ורבין לא נפלו בפח הראוותנות העשירה.

"הנהגת הסיגרים השתלטה עלינו"

ואז הגיע ברק. עם דירות יוקרה מפוארות, ביגוד מנקר ומנכר, ושיא השיאים - שעון יד בעלות של 142 אלף ש"ח (!). ברק סימל את פריצת הסכר והכין את הדרך לראוותנות של נתניהו, שרון ואולמרט. הנהגת הסיגרים השתלטה עלינו ובמובנים רבים שיקפה תהליך שעבר על החברה הישראלית.

נגד ברק וכל אחד מראשי הממשלות אחריו נפתחה לפחות חקירה משטרתית אחת. אולמרט הורשע בפלילים. לטעמי יש קשר עמוק בין חיי ראוותנות, תחושת עליונות והתנהלות שהיא על סף הפלילית. גם למדיניות הכלכלית של ישראל, מדיניות שאיבדה את רסניה החברתיים וייצרה את אחוז העוני הגבוה ביותר בעולם המערבי, יש קשר עמוק לכך.

נראה שפרשת השבוע רלבנטית היום יותר מתמיד. האם נדע כחברה לעצור את "המרוץ-המבוהל לרמת חיים גבוהה"? האם נמצא בקרבנו מספיק תבונה פוליטית לבחור מנהיגים שמחוברים מעט יותר לפרשת שופטים ולעם אותו הם משרתים?

ליאור טל הוא ראש מכינת בינה, ארגון העוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי