"בחזרה לילדות" - מארז נוסטלגיה

מה עושים כשהחופש הגדול מתקרב לסופו ונגמרו כל הקייטנות לשלוח אליהן את הילדים? סיגל ריבה ניסתה לתת הזדמנות לטלוויזיה, אבל לא התרשמה מהתכנים של תוכניות הילדים. הפתרון: "בחזרה לילדות" – מארז DVD עם 25 מהתוכניות של פעם. הילדים ידלגו מדי פעם, אך למבוגרים צפויה חוויה נוסטלגית

עטיפת המארז "בחזרה לילדות" (יח"צ)

"עוד שבועיים", אני משננת לעצמי, "נשארו רק עוד שבועיים". מתי קרה המהפך הזה, מתי החופש הגדול, שהיה כל כך אהוב עליי בילדותי הפך להיות תיק כבד רגשית (אנחנו מתים על הילדים שלנו, אבל לפעמים הם מתישים), מצפונית (הם בחופש, אנחנו צריכים לעבוד, פתרונות יתקבלו בשמחה) ובעיקר כלכלית (אני לא באמת צריכה לספר לכם, נכון?)?

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק 

הקטנה שלי עוד לא הגיעה לגיל של "אמא, משעמם לי", אבל אני בהחלט הגעתי לגיל בו אני לא כל כך מבסוטה מהתכנים שיש בתכניות הטלוויזיה ונאנחת בנוסטלגיה כשאני נזכרת בתכניות שהיו בילדותי - כשהיה לנו רק ערוץ אחד ושעות מסוימות שהוקדשו לילדים. נכון, לא כל התכניות היום זבל ויש תכניות מצוינות ומעניינות ואפילו מחכימות. אבל בכל זאת, קשה להתווכח עם גב' נוסטלגיה.

אז הלכתי לבדוק - צפיתי ב"בחזרה לילדות" - מארז ובו 25 מתוכניות הילדים של פעם, של מי שגדל כאן בשנות השבעים. חלקן היו לא מוכרות לי (ישר הרגשתי צעירה), אבל קישקשתא ופיסטוק ודובי הדוברמן ומדריך הטיולים סימן טוב ואישוני הכבאי.... יו... איזה כיף!

כל השירים המקסימים

שלושה תקליטורים יש במארז - הראשון הכי שווה (לפחות מבחינתי): בבית של פיסטוק, מה פתאום, פרפר נחמד, בלי סודות, רגע עם דודלי, הילדים משכונת חיים, קשת וענן וציפיטפוט - כל השירים המקסימים לפני שעשו להם עיבודים מודרניים בערוצי הטלוויזיה הייעודיים לילדים של זמננו.

התקליטור השני מוקדש כולו לתכניות שנועדו ללימוד אנגלית -Gabby and Debby, Dan and Edna, Neighbors, The Sherriff of Hollywood Hills ועוד. מה אגיד לכם, משעשע בטירוף. במיוחד שסוף סוף הצלחתי להבין את כל מה שהם אמרו.

ובתקליטור השלישי (שדווקא ממנו התחלתי) תכניות שאת חלקן לא זכרתי - "חשבון פשוט", סדרה שבה ניסה דני מוג'ה החתיך להסביר לילדים מונחים במתמטיקה; ו"מצב משפחתי" עם עדנה פלידל ז"ל וזאק כהן יבל"א שהציגו לנו כיצד משפחה בשנות השבעים מתמודדת עם (כמעט) אותן בעיות של היום.

מומלץ גם לגדולים

ארבעה ילדים הושבתי מול התקליטורים וביקשתי שיחוו דעה. גילי וניב בני 11, יובל בת תשע וקצת ועמית בן שבע. הקטן לא שרד את התכניות בשחור לבן, הגדולים זלזלו בתכניות באנגלית ויובל ביקשה לקחת את התקליטורים הביתה. אחר כך אבא שלה סיפר לי שהיא פשוט ילדה נוסטלגית ושהוא כבר "תפס" אותה צופה ב"ארוחת בוקר בטיפאניס".

אז זהו. אני אחרי שבע שעות קסומות מבחינתי. אם אתם מתכננים לצפות בתכניות עם חברים בגילכם - צפויה לכם חוויה משעשעת. אם אתם מתכננים לצפות עם הילדים הפרטיים שלכם, יכול להיות שהם יבקשו לדלג על חלק מהתכניות, אבל אתם יודעים מה - גם אם הם יראו רק חלק - הם ירוויחו.