חייל! וודא שהכל בהתאם לאליפסת הבטיחות הרלוונטית על פי מטריצת הנזק האגבי!

שי גל החליף את המיקרופון והמצלמה במדי ב' ויצא למילואים. בבסיס הוא גילה שלטים. יותר מדי שלטים. מעל המאפרה שלט מנוילן "מאפרה", למקרה שמישהו יחשוב שמדובר בנושאת מטוסים חדישה. ולא רק השלטים גם השפה בלבלו את כתבנו, שעדיין מנסה להבין מה זה: "תהליך סינסור"

חייל שפר הופעתך! (שי גל)

"בישראל יש רק שלוש עונות: חורף, קיץ ומלחמה" - חנוך לוין.

הנה הם באים. מחזור אוגוסט 2012 בבקו"ם. הם נראים לחוצים, ואין להם ממש מושג מה ממתין להם בבליל האינסופי של ראשי התיבות שתיכף יצטרכו ללמוד בע"פ (ראשי התיבות במכוון), וזה עוד לפני שיכירו את השפה הצבאית המתחדשת. לא בטוח שאב"י (אליעזר בן יהודה) היה מרוצה.

על פי הנתונים, מרבית המתגייסים החדשים רוצים לשרת בקרבי (הסטטיסטיקה לא כוללת כמובן את המשתמטים והפטורים משירות על רקע הסכמים פוליטיים של פטור לחרדים). את יום הגיוס שלי אני זוכר במעורפל. הזכרון שנשאר אצלי קשור לטרטורים באמצע הלילה באוהל ספוג מים. אבל אז הכל היה נראה לי הגיוני.

הלוואי והייתי יכול להמשיך ולראות את המציאות בעיניים של חייל בן 18. העולם נראה דרכם כל כך פשוט, כל כך ברור. יש טובים ורעים, יש חזקים וחלשים ויש מקום בשם צה"ל שנראה לך די הגיוני בגיל הזה.
גיוס אוגוסט מתחיל ואני סיימתי עוד שבוע מילואים.

הצטרפו לדף הפייסבוק של כתב "אולפן שישי" שי גל

ברוכים הבאים לצה"ל

ככל שעוברות השנים, משהו משתנה, מתבגר, המעבר מהעולם האזרחי לטריטוריה הצבאית הולך ונהיה חד יותר. אתה בעצם פוסע לתוך סט שהתפאורה בו אמורה לרצות רס"רים מזדקנים, אמורה לשקף נהלים מוזרים של שבט חיוני שמתעקש להתבדל בלבושו, בדיבורו, במנהגיו ובשלטיו. ברוכים הבאים לצה"ל.

ביום ראשון שעבר הגעתי לאימון בצפון בבסיס די מתעתע. לא כל הנוצץ זהב אומרים, מסתבר גם שלא כל מחסן הוא מחסן. המקום נראה היה כאילו רוח פראית הכתה בו אי שם בשנות ה-80 ומאז איש לא חזר אל האדמה הזאת.

האנגרים גדולים עם שערי ברזל וקירות אסבסט מתקלפים ובכל מקום השלטים הלקוחים מפרק של טווין פיקס: :"רמפה" ולידה שלט נוסף "רמפה לא בשימוש". "מדחס אוויר" ולידו "מדחס לא בשימוש". המשכתי ללכת, מביט בהשתהות : "מגבה לא בשימוש", "משרד לא בשימוש" ועוד רמפה, שאולי היא בשימוש אבל היא "לא תקינה". כאילו שמישהו ברח. נטש את הגזרה, והנה, חזרנו עם שחר, שבנו אלייך שנית. שבנו ומצאנו גם השלט שאף אחד לא טרח להסיר או לתקן: "אין לנסוע ללא כסדה" (הכסדה במקור).

עולם המסרים הצה"לי

נסתי מהתופת. עשיתי דרכי בין שבילים מכוסי צמחייה פראית לחלק המאויש של הבסיס. כאן אימצו עקרון אחר: וידוא הריגה - גרסת השלט. אין כמעט הוראה שלא מלווה בשילוט, עולם של מסרים מציף אותך בכל אשר תפנה.

מעל המאפרה תלוי שלט מנוילן "מאפרה" (ואני הייתי בטוח לרגע שמדובר בנושאת מטוסים חדישה, או שאולי זאת צוללת הדולפין הנוספת שסוף סוף הגיעה מגרמניה), בשירותים, אם התיישבת מייד מולך "יש לנעול בזמן השימוש" (הפקת לקחים מלבנון השנייה?).

המשכתי, בפינת הדגל ארגז תחמושת שהוסב ל"פקודות קבע להנפת הדגל" (מישהו אי פעם פתח את זה? לא מצאו משהו יותר קטן?) מייד אחריו השלט הקלאסי, "חייל שפר הופעתך", תלוי מעל גיבוב אקלקטי וכעור של מראה מתקלפת, מלכודת ישנה לצייד זבובים וגלאי עשן מט לנפול. מה עם לשפר הופעתם?.

ואז חדר האוכל, כאן התקבלה כנראה החלטה אסטרטגית, לא מספיק שלט אחד, יש להציף את התודעה: "אין להדליק אש בשבת" ו"אין לעשן בשבת" ולידם "חל איסור על הדלקת אש ועישון בשבת". בפקודה. בחדר אוכל אחד היו לפחות שישה כאלה. המסר נקלט.

את הקב"ר כבר הכרתם?

אומרים שתמונה שווה אלף מילים, אבל אצלי גם למילים יש חשיבות גדולה. בתור חובב שפה, אני אוסף בפנקס שלי מידי שירות מילואים ביטויים שונים ומשונים שממציאים לעצמם הבלשנים הצבאיים. על ראשי תיבות צבאיים כבר ויתרתי, אין שום דרך לעקוב אחר הצורך האובססיבי של צה"ל להפוך כל ביטוי, תפקיד או חפץ לשלוש מילים לפחות כדי שניתן יהיה להמציא לו ראשי תיבות. האחרון שלמדתי אגב היה קב"ר. אם לא ידעתם, מדובר ב'קצין בינה רשתית'. עכשיו הבנתם, נכון? ברור.

נחזור לשפה. הגנרלים אימצו כבר מזמן את הרעיון של שימוש מוזר בתצורת המילה הכולל הטיות לא הגיוניות ולא מוסברות. הנה המיטב מאימוני המילואים האחרונים: "יש למנוע דלף" (מהגג?), "אני מבקש שימת לב מיוחדת", "נא לוודא רמת מספיקות גבוהה", שפרו בבקשה את הנראות שלכם", "באימון הקרוב חשוב שהיחידות ישפרו את התאימות המבצעית ואת רמת החיבוריות. זה יעזור מאד בניהול המציאויות התרגיליות השונות".

בתדריך אחר הסביר קצין מלא חשיבות עצמית כי המאמץ העיקרי הוא "המאמץ האוחר" (אוחר, מלשון מאוחר, ואני שמעתי "עוכר" מלשון עוכר ישראל. בשפתו). ניסיתי להתאושש ועייני נפלו על שלט הוראות בטיחות לנהג: "הרכב יהיה בלום באופן מוחלט". בלום? מי בולם? הקב"ה. ואולי זה על משקל שני פלשתינים "נורו"?.

דויד גרוסמן כתב פעם על השימוש בביטויים פאסיביים: "...בתקרית בה שני ערבים מצאו את מותם...ממש נפלא: הלכו להם שני ח'ברה לשוח בערב, ומה מצאו? את מותם!".

 "אליפסת הבטיחות ע"פ מטריצת הנזק האגבי".

השיא מבחינתי הגיע בהסבר על מערכת חדשה, כך אמר המדריך "מדובר במערכת שעברה תהליך של סינסור". לא הבנתם. ברור שלא. מדובר במערכת שהוכנסו בה סנסורים...למה? למה לנסח את זה באופן כל כך קלוקל? חייבים להרגיש מיוחדים? אולי זה אימוץ של הרעיון מספר משלי: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה". אולי. לא בטוח.

בכל מקרה, שרשרת הביטויים הצבאיים רק החלה, המילים נורו לעברי במילואים האלה, צרור צרור ללא הפוגה: "פריסת המערך הקני" (כולל חנוכיות?), "אנחנו חלק מתכנית השילוביות הרב זרועית" (מגייסים תמנונים ולא אמרו לי?) "יש להקפיד על חתימת אש גבוהה" (היי אש, אפשר חתימה?), "רצוי להשתמש בחוזי עילי" (הרצל חזר?).

בשלב מסויים איבדתי אותם, אולי היה זה כשאמרו: "וודאו שהכל בהתאם לאליפסת הבטיחות הרלוונטית על פי מטריצת הנזק האגבי". פשוט. זה נשמע אולי משעשע אבל בסופו של דבר אנשים סבירים, הגיוניים, שחיים מחוץ לארץ הצה"לית פשוט לא מבינים מה רוצים מהם. יכול להיות לזה מחיר.

אגב ששאלתי אל"מ בסדיר למה הצבא מתעקש להשתמש במילים המוזרות והלא ברורות האלה הוא אמר ש"צריך לבחון את זה. ואם יש צורך נעשה מחדש תהליך של המשגה". אמר והביט בסמל המבצעים שהקליד את הפקודה למחשב ואז סינן לעברו במבט של משה דיין: "תעבור איתי שתהיה גרסה סופית. מוגהת".

אנחנו אגב, נמשיך להגיע גם לאימון הבא. מבינים יותר או מבינים פחות, תקינים יותר או תקינים פחות. נושאים בנטל. בגוף ראשון.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת