טור אישי: המאבק לחיים של משה סילמן

בחדר 1 במחלקת הכוויות בתל השומר שוכב משה סילמן שבסופ"ש האחרון הצית את עצמו בהפגנת המחאה בת"א וסובל מ-96% כוויות. ביחידת הכוויות יש 4 חדרים ואת "יעקב הקדוש" שכבר 27 שנה חובש חולים, רוחץ ומטפל בהם בחמלה, גם כשנראה שאין להם סיכוי. סמדר פלד ליוותה את אנשי יחידת הכווית. הכתבה המלאה ב"אולפן שישי"

ביחידה לכוויות בבית -החולים תל השומר יש אח אחראי אחד שקוראים לו "יעקב הקדוש". קוראים - והוא מיד מסמיק כי "יעקב הקדוש " - הוא איש צנוע במיוחד.

זה קרה לפני המון שנים, כשד"ר איל וינקלר היום ראש המחלקה לכירורגיה פלסטית ופעם רופא צעיר וחוצפן, שינה הנחיות רפואיות שנתן לו יעקב. אחרי דקה ניגש רופא בכיר במחלקה לוינקלר הצעיר ושאג עליו: "אל תעז לעולם לשנות הנחיות שיעקב נתן כי יעקב הוא קדוש...קדוש...קדוש" - מאז זה שמו.

אז אפשר להתווכח על בחירת התואר אבל אי אפשר להתווכח על סגולות האיש שכבר 27 שנה חובש חולים עם 90 אחוזי כוויות, רוחץ אותם, מטפל בהם שבועות וחודשים בחמלה שאין לה סוף. וכששואלים אותו למה לו את המחלקה הכי קשה בעולם? הוא מחייך ואומר שבשביל לראות אנשים שכולם כבר ספדו להם חוזרים בסופו של דבר לחיים, ואפילו לחיים טובים - בשביל זה בדיוק הוא כאן.

חדר מספר 1

ביחידת הכוויות בתל השומר יש ארבעה חדרים: בחדר מספר 4 שוכב אדם שהצית את עצמו בכלא. שני אנשי שב"ס שומרים עליו על אף שבמצבו לא נראה שיברח.

בחדר מספר 3 שוכב אדם שהצית את עצמו בתחנת דלק וגם שתה דלק ליתר ביטחון.

ובחדר מספר1 שוכב משה סילמן שבסוף השבוע האחרון הצית את עצמו בהפגנת המחאה בתל אביב. יש לו 96 אחוזי כוויות וסיכוי אפסי לחיות.

השבוע כשהעבירו את משה סילמן מהיחידה לטיפול נמרץ ליחידת הכוויות, כי התפנה שם סוף סוף מקום, עברנו איתו לשם גם אנחנו - צוות "אולפן שישי". מבוקר עד בוקר היינו בתוך המחלקה, וראינו איך במקום הזה שבו רוב החולים עשו לא מעט כדי להרוג את עצמם - אנשים שהסיכוי של חלקם לחיות קלוש, עדיין יש צוות רפואי שלא מפסיק לטפל בהם במסירות מעוררת דמעות וקשוב אליהם גם שברור לו שלא יאמרו מילה, גם כשלא בטוח שישרדו את הלילה.

ה"מחלה" של השכבות החלשות

יחידת הכוויות בתל השומר קטנה, צפופה. המקלחת של החולים היא גם מחסן, המכשור מיושן - שרק לא יהיה פיגוע המוני, שרק לא תהיה שריפת ענק - גם כך אין פה מקום ואין מספיק ציוד.

ד"ר יוסי חאייק מנהל היחידה אומר שכוויות זה תחום לא "סקסי" - זה לא מכון הלב, זו לא היחידה האונקולוגית ובטח לא בית החולים לילדים - לכאן לא מגיעות תרומות . תורם ליחידה הזו רק מי שנכווה וטופל כאן, אבל על זה קשה כאן לסמוך כי כוויות, כך בספרות המקצועית ובמציאות, זו "מחלה" של שכבות חלשות, לא של עשירים.

מעבר לדלת המחלקה ישבו כל השבוע הפעילים החברתיים, החברים של סילמן מחיפה ומתל אביב שמפגינים איתו שנים. הם מייחלים לבשורה, לאיזה שיפור ולו קל במצבו של מי שבעיני לא מעט אנשים הוא סמל. סמל למאבק במדינה שלא עוזרת לנסיון הנואש אל מול ביורקרטיה ואטימות.

בפנים, בחדר מספר 1, צוות רפואי שלם חבש וניקה את סילמן. מרית הפיזיוטרפיסטית התחילה לעשות לו תרגילי פיזיותרפיה ברגל כדי שאם ישרוד...

כאן בפנים כמעט אף אחד לא ראה בסילמן סמל למאבק, אלא רק אדם, נואש , אחד שיישאר בסבלו גם כשהכותרות כבר יאכלסו גיבור אחר.

אף אחד לא חשב שכך צריכה להיראות מחאה, אפילו לא האחיות שמרוויחות מעט מאד, הולכות לכל ההפגנות ואחר כך ממשיכות למשמרת לילה במחלקה ולא מתייאשות לרגע , גם כשאין להן מושג איך יגמרו את החודש.

מחלת הכוויות מתעתעת. גם כשרואים שיפור אצל חולים, המוות יכול להפתיע מיד, בעקבותיו. ועדיין, אף אחד כאן לא מתייאש. הצוות הרפואי ממשיך לטפל בחולים בדבקות אין קץ כי אולי בכל זאת יש מחר, ואולי כי "יעקב הקדוש" כבר ראה פה חולים שכולם ספדו להם ואחרי חודשים הם חזרו לחיות חיים טובים. הרי בשביל זה הוא כאן.

 כתבתה של סמדר פלד תשודר בתכנית "אולפן שישי" היום בשעה 20:00