פרשת קרח: מחלוקת לשם שמיים

בפרשת השבוע עומד קרח, איש שבט לוי שמסרב לקבל את הבחירה האלוהית במשה, קורא תיגר על מנהיגותו - ונענש. אך האם לא היה בוויכוח שלו גם מימד של אומץ לב וניסיון אמיתי לסלול דרך לשליחות מסוג אחר? ערן ברוך על הקשר בין פרשת השבוע וחופש הביטוי

פרשת השבוע (חדשות 2)

פרשת קרח היא דוגמה ומופת מתוך המקרא למצב של מחלוקת. קרח היה איש שבט לוי, אדם ממשפחה מיוחסת אשר מעז וקורא תיגר על מנהיגות משה ואהרון : "כל העדה קדושים, ובתוכם ה'. ומדוע תתנשאו על קהל ה'?". קרח רוצה להיות נשיא. הוא לא מקבל את הבחירה האלוהית במשה ו... גם הוא רוצה להתמודד על התפקיד.

כבר אז, משכה הפוליטיקה אנשים מוכשרים רבים שוויתרו על עושר או החליפו מקצוע מכובד ורצו, באופן מפתיע, להיכנס לתחום המאוס של הפוליטיקה, השלטון והשררה. תחום שבדרך כלל יוצאים ממנו חבולים ומרוטים ואילו רק מעטים יוצאים ממנו נשכרים.

והסוף ידוע. אלוהים לא מתרשם מהרעיון הדמוקרטי. הוא נותן גיבוי למשה ולאהרון ומעניש את קרח - האדמה פוערת את פיה וקרח וכל עדתו נבלעים בתוכה. הסיפור הפך לדוגמה ומופת ל"מחלוקת שלא לשם שמיים". כלומר, חכמים רואים בקרח קרייריסט, אדם שחיפש עמדת כוח והשפעה.

המחלוקת כאן, פירשו החכמים, לא נבעה ממניעים אידיאולוגיים או מוויכוח עקרוני על דרך ההנהגה או על ערכים. זו הייתה התנגשות של אינטרסים אישיים בלבד. אבל זו אינה בהכרח הדרך היחידה לפרש את הפרשה. אפשר לחשוב מחדש על קרח. האם המרד שלו לגיטימי? האם ויכוח או תחרות הם חלק מהתרבות שלנו? והאם לא היה בוויכוח שלו מול משה גם מימד של אומץ לב אישי וגם ניסיון אמיתי וכן לסלול דרך משלו להנהגה ולשליחות מסוג אחר?

אלה הן שאלות רבות משמעות בימים בהם תרבות המחלוקת בישראל בסכנה, בתקופה בה קיים איום יומיומי אמיתי על חופש הביטוי, בזמן בו כנסת ישראל ומוסדות השלטון מגבילים את התקשורת ומנסים בכל דרך להגביל את אפשרויות המחאה ואת הדרכים הלגיטימיות לוויכוח ולביקורת - בימים שכאלה אני דווקא קורא לחשוב שוב על דמותו של קרח בדרך אחרת, דרך חיובית יותר.

חשוב שלא ניסחף אחר ההמון, שנקשיב גם לקולות אחרים שאינם טריוויאליים וברורים מאליהם, שנבחן את האלטרנטיבה השלטונית, שנקשיב לקול המרד ולקולות המחאה ונפנה מקום להתרסה ולביקורת. כפי שכתב כבר מזמן משורר האמת יהודה עמיחי:

במקום בו אנו צודקים לא יצמחו לעולם פרחים באביב.
המקום בו אנו צודקים הוא קשה ורמוס כמו חצר.
אבל ספקות ואהבות עושים את העולם לתחוח, כמו חפרפרת, כמו חריש.
ולחישה תשמע במקום שבו היה הבית אשר נחרב.

ספקות ואהבות ומחלוקת ומבוכות. להם יש כוח לחידוש וליצירה.
ורק מתוך המחלוקת. מחלק ועוד חלק יש סיכוי לחיבור של שלם.
מתוך הויכוח תתברר האמת,יהיה סיכוי לשלום ואולי גם לעתיד לבוא סיכוי לגאולה.

ערן ברוך הוא מנכ"ל ארגון בינה

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת