טוב שגוטמן מאמין

אופיה המוגבל של נבחרת ישראל בכדורגל הוא עובדה שאינה נתונה לשליטתו של מאמנהּ. ההתמודדות מול הגרמנים אומנם לא סיפקה לו גאווה גדולה, אך בהחלט הייתה מכובדת. איך כל זה צפוי להשפיע על גורל הקפטן בניון? בן מיטלמן בטור מיוחד

אלי גוטמן. אופטימיות מוגזמת? (ספורט 5 - ערוץ הספורט)

האמת הידועה היא שרוב הדברים הבולטים לעין כשנבחרת ישראל משחקת אינם נתונים לשליטתו של אלי גוטמן. כשיובל שפונגין מנסה פעם אחר פעם להגביה כדור ולא מוצא את הכתובת, זאת לא אשמתו של גוטמן. כשטל בן חיים מתקשה לשמור על חלוץ כמו מריו גומז זה רק טבעי - וגוטמן כמובן לא יכול להושיע.

גם כשערן זהבי וביבראס נאתכו בקושי מצליחים להחזיק בכדור מול הקישור של באיירן מינכן, הדבר ברור ומובן מאליו: לא רק שגרמניה היא נבחרת עילית שאפשר רק לתמוה מדוע בחרה לערוך את משחק ההכנה האחרון שלה לפני היורו מול ישראל, אלא שגם הנבחרת של גוטמן בסך הכל די מוגבלת. יש בה כמה שחקנים טובים מאוד, אבל לא פחות מכך - עמדות בעייתיות.

אז מאיפה בעצם נובעת האופטימיות באשר להתממשות התרחיש שבו מה שלא היה קרוב לתיקו מול גרמניה, יספיק מול נבחרות חזקות כשלעצמן - כמו פורטוגל ורוסיה? הפעם לא ניתן להאשים את התקשורת או את אוהדי הכדורגל שבטוחים ש"זה הטורניר של ישראל". זה גוטמן עצמו.

מניין האופטימיות? לא ברור

מהרגע שקיבל את התפקיד ומלא מעט שיחות אישיות שניהלתי איתו, ברור כי הוא מאמין ביכולתה של ישראל לסיים לפני אחת מהשתיים הגדולות שהוגרלו איתנו במוקדמות המונדיאל. באמת לא ברור. זה אולי מסביר את הגערות שלו בשחקנים אחרי ההפסד לצ'כיה 2:1 בשבוע שעבר. אתמול, אגב, הוא כבר נשמע אחרת: "אני מבטיח שעם ישראל יהיה גאה בנו". אשרי המאמין.

ההופעה של ישראל אתמול אולי לא סיפקה גאווה גדולה, אך בהחלט הייתה מכובדת. אריאל הרוש בשער הפתיע מאוד לטובה, גם כשנחלץ מלא מעט מצבים קשים וגם כשלא התרגש מהקהל הגרמני ששרק לו בוז בכל בעיטת שוער.

גילי ורמוט, שזכור כמי שהפגין את הכדורגל הטוב תחת גוטמן בהפועל תל אביב, נכנס למחצית השנייה והיה השחקן היחיד בישראל שסיכן את הגרמנים. שליטתו בכדור אפשרה למעשה לשמוע אותו חושב ולהתרחש באופן שבו הרים את הראש וסקר את תנועת חבריו.

אלא שלרוב - אותה תנועה פשוט לא הגיעה. בעיניי, הכישלון שלו בגרמניה בעונה החולפת מאוד מפתיע. ישראל אומנם שיחקה בצורה הגנתית, מה שהכעיס במיוחד את הפרשן שלמה שרף. עם זאת, קשה היה לצפות לסגנון אחר ברוב שלבי המשחק. כמובן שלאחר כמה חילופים התקפיים של גוטמן ודווקא בדקות הטובות באופן יחסי של ורמוט והנבחרת, גם ההגנה הפכה חדירה יותר וגרמניה הגיעה לכמה מהמצבים המסוכנים שלה במשחק.

סימן שאלה גדול שמצטרף לכל אלה הוא זה שמרחף מעל הקפטן, יוסי בניון. גם אתמול, כמו בכל המשחקים תחת גוטמן עד כה, הוא היה רחוק מלבלוט - וגם הוחלף. סביר שהקולות של אלה (שעדיין נמצאים במיעוט גדול) שקוראים לגוטמן לנפות את בניון כדי לאפשר פריחה של אחרים רק ייגברו עד להופעה הגדולה הבאה שלו במדי הנבחרת.

אני בטוח שההשפעה של בניון על יתר השחקנים היא אך ורק חיובית - לכן, תהיה זו טעות לנפות אותו. מצד שני, התחושה שרווחה במשחקים האחרונים היא שיוסי איבד את תואר הכוכב של הנבחרת - זה שהכל עובר דרכו, מה שהפך אותו לבסך הכל עוד אחד מבין שווים. נדמה שזאת גם התחושה של גוטמן.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת