פרשת השבוע: על ההבדלים שבין "בעל" ל"אישה"

במקורות מוזכרת האישה כרכוש, כלי ריק שאינו אלא עלה נידף ביד קנאת הגברים ושלטונם. יש קשר ישיר בין "פרשת סוטה" לבין מקרי הרצח של נשים בידי בני זוגן, כמעט מדי שבוע. הכל עובר בנתיב הקטלני של בעל קנאי, חברה חשדנית - ורשויות שלא מצליחות להציב גבולות

פרשת השבוע (חדשות 2)

פרשת נשא, הארוכה ביותר בתורה, עוסקת בין השאר בסוטה. מה היא אותה סוטה? מדובר למעשה, כאילו כמובן מאליו, באישה סוטה (בהנחה כי הגברים צדיקים גדולים תמיד). בחלק זה של הפרשה מתואר מה ייעשה לאישה שבעלה חושד בה כי חטאה בניאוף ומתואר תהליך ההשפלה וההפחדה אותו עוברת ה"חשודה" על ידי הכהן בחצר המקדש, תיאור לא נעים, משפיל ומביך:

"וְלָקַח הַכֹּהֵן מַיִם קְדֹשִׁים, בִּכְלִי-חָרֶשׂ; וּמִן-הֶעָפָר, אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּקַרְקַע הַמִּשְׁכָּן, יִקַּח הַכֹּהֵן, וְנָתַן אֶל-הַמָּיִם וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת-הָאִשָּׁה, לִפְנֵי יְהוָה, וּפָרַע אֶת-רֹאשׁ הָאִשָּׁה, וְנָתַן עַל-כַּפֶּיהָ אֵת מִנְחַת הַזִּכָּרוֹן מִנְחַת קְנָאֹת הִוא"

מתואר בה תהליך שלם בו האישה שותה מן המים ולפי תגובתה, מתקבלת ההחלטה אם חטאה או אם טהורה היא. מעבר לתיאור הארכאי של המציאות במקדש שלעיתים היא מרתקת או מרוממת, יש כאן מפגש עם תקופה עתיקה בתרבות האנושית, תקופה בה לאישה אין מעמד או קול. קנאת בעלה יכולה לגזור עליה נידוי או חרם או אפילו מיתה. הגברים הם החושדים, השופטים והמבצעים. חשוב לציין כי זו הייתה התפיסה הרווחת גם בתרבויות אחרות במזרח הקדום. ולא רק ביהדות. האישה מופיעה בהן כרכוש, היא כלי ריק, פשוטו כמשמעו, עלה נידף ביד קנאת הגברים ושלטונם.

קו ישיר למקרי הרצח האחרונים

יש קשר ישיר ולא מקרי עובר בין פרשת סוטה לבין סיפורים על נשים שנרצחות כאן אצלנו מדי שבוע. בעל קנאי, חברה חשדנית, ורשויות שלא מצליחות לשים גבול. אבל מעבר להצבתם של אותם גבולות חוקיים-משפטיים, חשוב להבין שהשינוי במצב, אם יבוא, חייב לבוא כתהליך של תיקון ושל שינוי פנימי בתוך החברה היהודית בישראל. תיקון כזה חייב לעבור דרך התרבות, המסורת והשפה.

במקום שבו אני עדיין "בעלה" של אשתי, שבו המינוחים הללו הם שגרה מקובלת, האישה תישאר תמיד בדמיונם של השומעים - רכוש. אני "גבר" שגובר ומתגבר. היא נקבה (נקב) חסרה וריקה. אנחנו הזכרים, לנו יש זיכרון - שם שעובר במשפחה וכבוד! האישה משולה לתהום הנשייה, לצד החשוך, האפל, לצידם של הנחש והשטן.

אסור להתעלם מהטקסט או להדחיק את המשמעויות הטמונות בו, גם אם בין המילים המפורשות. אנחנו חייבים לחזור ולקרוא בפרשת סוטה, "לחלן" את הקודש ולקדש את החול. לא משטרה, לא בתי משפט או אפילו תנועה פמיניסטית מערבית ליברלית תפתור לנו את הבעיה. אנחנו כאן בארץ מתפתחת המעצבת מדי יום את דמותה. דרך המסורת הקדושה ובעזרת השפה העברית העכשווית, נוכל אולי להצליח להעלות מין התוהו את גאולת האדם שנברא בצלם. "ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" - בראשית א'.

 ערן ברוך הוא מנכ"ל ארגון בינה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת