החרם בדרום אפריקה: גזענות, שנאה ובורות

הכרזתה של דרא"פ על סימון מוצרים ישראליים המיוצרים מעבר לקו הירוק היא חלק ממערכה רחבה יותר המתנהלת נגד ישראל. המעוניינים להחרימה אינם שואפים לפיוס צודק ואמיתי - גם מכיוון שאינם מבינים את מהות הסכסוך, וגם מתוך גזענות ושנאה. יוהנסבורג שאחרי עידן האפרטהייד היא מדינה משוסעת שרוצה להצטייר כנלחמת בעוולות

עידו דניאל (עידו דניאל)

הקולות שנשמעו מדרום אפריקה בימים האחרונים בדבר סימון מוצרים ישראלים המיוצרים מחוץ לתחומי הקו הירוק לא הפתיעו אותי במיוחד. זה כבר זמן מה שהמוצרים הישראליים המונחים על מדפי הסופרמרקטים והשווקים ברחבי העולם מהווים מטרה נוחה עבור פעילי תנועת החרם על ישראל לפגוע באופן תודעתי במדינת ישראל ובכלכלתה.

שלא תטעו לרגע - החרם על מוצרים ישראלים, בטענה שהם מיוצרים על חשבון הפלסטינים, הינו חלק ממערכה רחבה יותר בה אנו מצויים בשנים האחרונות ומהווה חלק בלתי נפרד ממכבש הלחצים שמופעל על אומנים בינלאומיים שלא להופיע כאן, הפגנות סוערות בדרישה לבטל אירועים בהשתתפות אישי ציבור ישראלים בפורומים בחו"ל ורדיפת גופים עסקיים למשוך את השקעותיהם מישראל.

כל זאת נעשה, מיותר לציין, על ידי אותם הפעילים בדיוק. העוסקים בחרם לא יגלו לכם בדרך כלל כי הם אינם מעוניינים בפיוס צודק ואמיתי בין העמים באופן שיביא לסיום הסכסוך הישראלי-ערבי. לא בגלל שהם אינם רוצים בכך אלא שהם אינם יודעים כלל מהי מהות הסכסוך או היכן נמצא בכלל המזרח התיכון וכן, גם בגלל גזענות ושנאה לאחר.

המדינה שרוצה להיות הלפיד מול המחנה

אנו הישראלים, על פי ההיסטוריה המעוותת השגורה בפיהם, נתפסים כ"לבנים" שהשתלטו על אדמות עם אחר. באוגוסט 2011 השתתפתי במשלחת סטודנטים ואקדמאים ישראלים מטעם ארגון WhatIsrael לקמפוסים ברחבי דרא"פ, שבאה בדיוק לתקן את המעוות הזה.

אני וחבריי מכל קצוות הקשת הפוליטית הגענו לשם על מנת להראות פנים אותנטיות של החברה הישראלית ובד בבד לצאת כנגד הקריאות לחרם על תוצרת ישראלית ככלי שכשם שאינו משרת דיאלוג ופיוס בין הישראלים לבין הדרום-אפריקנים, קל וחומר איננו תורם למציאת פתרון בינינו לבין שכנינו הפלסטינים.

יש לזה סיבה: דרום אפריקה שלאחר שלטון האפרטהייד מנסה להיראות כלפיד מול המחנה היוצא כנגד עוולות שמעוללים משטרים באשר הם ומתעלמת מגזענות נציגיה שלה - וכאן לכאורה נכנסת לתמונה ישראל.

שסעים חברתיים ועדתיים

בביקורי בדרום אפריקה, שכלל שיחות עם סטודנטים רבים, גיליתי מדינה "בהקמה": שסעים חברתיים ועדתיים ניכרים, פערים כלכליים משמעותיים ואנשים שמשוועים לצדק חברתי. נשמע מוכר? זהו, שממש לא. דרא"פ היא עדיין מדינה עם בעיות עמוקות, כאלה שלא יפתרו את עצמן על ידי חרמות על מוצריהן של מדינות אחרות בעלות שסעים חברתיים.

במהלך הביקור צרמה לי במיוחד למשל הצהרתו של ארכיבישוף דזמונד טוטו, מאישי הציבור הבולטים במדינה ומבקר חריף של ישראל, כי "יש להטיל על הלבנים בדרא"פ מיסים גבוהים יותר". אמירה מקוממת לכשעצמה, המראה לנו שלפני שדרא"פ מייצאת את הגזענות שלה למזרח התיכון, כדאי מאוד שתטפל קודם בגזענות נציגיה מבית.

הכותב הינו סטודנט לתואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת ת"א וחבר בארגון WhatIsrael